המשבר החריף בקואליציה סביב התאגיד, החקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, הלחץ האמריקאי לרסן את הבנייה בהתנחלויות ושובו של גדעון סער לפוליטיקה - כל אלה מעלים ניחוח של בחירות באוויר. אתר פוליטיקו הזדרז להכתיר את יאיר לפיד לפני שבועיים (24 במארס) בתואר ראש הממשלה הבא של ישראל. לפי הסקר האחרון של ערוץ 10, אילו הבחירות היו מתקיימות בשבוע שעבר, יש עתיד בראשותו של לפיד הייתה גורפת קולות רבים יותר מאשר הליכוד בראשות נתניהו (29 מנדטים לעומת 27).

אם לפיד יצליח להעביר לצדו את אביגדור ליברמן עם ששת המנדטים שהסקר מנבא למפלגתו ישראל ביתנו וגם את ששת המנדטים לפחות הצפויים למפלגת כולנו, בראשות משה כחלון, הוא יוכל, בעזרת המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת, לחסום את דרכו של נתניהו ל-61 המנדטים הדרושים לו כדי לשמור על מקומו בראשות הממשלה. אך מחילופי דיירים ברחוב בלפור ועד לשינוי מהותי של המציאות המדינית והחברתית יש דרך ארוכה, אם לא חסומה.

נניח שהחזות הימנית של לפיד היא רק מסכה שנועדה למשוך מצביעי ימין, ונניח שלמחרת ניצחונו בבחירות הוא יאמץ קווי יסוד שיכללו מו"מ על פתרון של שתי מדינות על בסיס קווי 67׳ וחלוקת ירושלים. מה יש ללפיד להציע ל-12 חברי הכנסת האנטי-ציונים של הרשימה המאוחדת - אלה שב-2013 הוא הדביק להם את כינוי הגנאי "הזועביז" (לפני שהתנצל)? מה המכנה המשותף בינו לבין שבעת חברי הכנסת השמאלנים שהסקר מנבא למרצ, אלה שמפגינים שכם אל שכם עם ערביי חד"ש?

האפשרות הסבירה יותר היא שאחרי שלפיד ישתמש במפלגות השמאל לצורך גיבוש גוש חוסם נתניהו, הוא יזרוק אותן ויזמין לממשלתו את הליכוד. הוא יכול לשקם את היחסים עם "האח" נפתלי בנט, יו״ר הבית היהודי, ולשבת שוב לצדו ליד שולחן הממשלה. בסך הכל ישראל תחליף נרקיסיסט ישן ומנוסה בנרקיסיסט חדש ודל ניסיון. כך ייסתם הגולל על הסיכוי להסכם עם הפלסטינים, לשיפור היחסים בין יהודים לערבים ולשיקום היחסים עם אירופה.