בשבוע שעבר יצאו מירושלים שתי בשורות סותרות, כמעט הפוכות. הבשורה הראשונה יצאה ביום שלישי (14 במארס) מבית המשפט העליון. שלושה שופטים, הנשיאה מרים נאור, מני מזוז ועוזי פוגלמן, קבעו פה אחד כי הזכות להתיישב בירושלים שמורה לא רק לרוסי, אמריקאי, או ניו זילנדי, שסבתם יהודיה ומעולם לא ביקרו בישראל. הם ציוו על המדינה להתיר זאת גם לפלסטיני שנולד בירושלים, וחי כמה שנים במוסקבה, בניו יורק או באוקלנד. בית המשפט הגדיר את מעמדו של אותו פלסטיני "תושב-יליד", וקבע כי זיקתו למולדת מחייבת את משרד הפנים הישראלי להעניק לו מעמד של תושב קבע.

פסק הדין התקדימי הזה התקבל במסגרת ערעור שהגיש אכרם עבד אלחאק, שנולד במזרח ירושלים ב-1959, שמונה שנים לפני סיפוחה לישראל, והיה בן 12 כשהוריו היגרו לארה"ב. ב-1989 שב עבד אלחאק לירושלים אך משרד הפנים סירב לחדש את מעמד התושבות שלו. כ-14 אלף בני אדם הוכרזו כפסולי שיבה לירושלים מאז 1967. ביניהם ישנם פלסטינים שעברו לגדה מסיבות משפחתיות וכן סטודנטים שסיימו את לימודיהם בחו"ל. זכותם לשוב לעירם פקעה בטענה הרשמית שבמשך שבע שנים לפחות מרכז חייהם היה מחוצה לה. הטענה שהוריהם וסבותיהם נולדו בירושלים לא עמדה להם מול המדיניות החצי רשמית של ייהוד ירושלים, או במלים אחרות, גסות יותר, מדיניות דילול יחסם של התושבים שאינם בני דת משה וישראל  באוכלוסיית מזרח ירושלים. ייתכן שפסק דין עבד אלחאק הוא בשורה משמחת לרבבות פלסטינים ילידי ירושלים, שמשרד הפנים סירב להעניק גם להם מעמד תושבות.

גם הבשורה השנייה מירושלים יצאה מתחת ידם של שופטים - אך הפעם אלה שופטי פרס ישראל למפעל חיים. גם היא קשורה קשר אמיץ למדיניות הייהוד-דילול במזרח העיר. הרכב השופטים הודיע על החלטתו להעניק את הפרס היוקרתי ביותר בישראל לדוד בארי, המייסד והמנהל של עמותת אלע"ד. הפרס מוענק לו, כך נכתב בנימוקי ועדת הפרס, בשל "תרומתו למדינה, בכינון המפעל היחיד שלו שהיה למפעל לאומי – עיר דוד… הוא יזם, הקים, הוביל ומוביל את העשייה המבורכת שהפכה את עיר דוד לאתר מורשת, חינוך ותיירות לאומי ובינלאומי מן המעלה הראשונה. עיר דוד היא הגרעין ההיסטורי שממנו צמחה ירושלים – לבו של העם היהודי ומוקדו של ספר הספרים".

הפרס מוענק לבארי, כך נאמר, "במלאת 50 שנה לאיחוד ירושלים". אכן, איש אינו מייצג את גרסת האיחוד, כלומר ייהוד-דילול של כל ממשלות ישראל מאז 67׳, טוב יותר מדוד בארי. תחקיר שפרסמה עמותת "עיר עמים" ב-2009 חושף את שיטות הייהוד של שכונת סילואן, והפיכתה ל"עיר דוד" (המלך או בארי). כך למשל, בארי, קק"ל והימנותא, חברת-בת של קק"ל, הגיעו להסכם לא כתוב, שלפיו בארי יאתר נכסים שהיו בבעלותן של משפחות יהודיות בסילואן בתחילת המאה ה-20, וקק"ל תפעל לפינוי הפלסטינים שהתגוררו בהם במשך עשרות שנים. אלע"ד שכרה או חכרה מקק"ל את הנכסים הללו בתמורה לסכומים סמליים ולתקופה בלתי מוגבלת. הסכמים אלה נערכו ובוצעו ללא מכרז. כמובן שמשפחות פלסטיניות אינן זוכות אפילו לפיצוי כספי סמלי עבור בתיהן במערב העיר שנטשו במלחמת 48׳.