ביום שלישי [7 בפברואר] הצהירו לפחות שני שרי קבינט ישראלים כי סיבוב מלחמתי חדש בין ישראל לחמאס בעזה צפוי בקרוב מאוד, אולי כבר באביב. היו אלה האלוף במילואים יואב גלנט, שר השיכון ולשעבר אלוף פיקוד הדרום, ושר החינוך נפתלי בנט, יו"ר "הבית היהודי”.

ההכרזות הללו באו לאחר כמה תקיפות ישראליות עוצמתיות נגד יעדי חמאס ברצועה, שבאו בעקבות רקטה אחת שנורתה על ידי ארגון סלפי ונחתה בשטח פתוח בדרום ישראל [6 בפברואר]. נכון, לישראל יש מדיניות של "אי הכלה" של כל ירי שהוא מהרצועה לכיוונה, אבל מאז נכנס שר הביטחון אביגדור ליברמן לתפקידו עושה רושם שמינון התקיפות הישראליות גדל מאוד ועוצמתן חסרת פרופורציות. ישראל לא מסתפקת עוד בירי ספוראדי לעבר עמדות ריקות, וגובה מחיר כבד מחמאס על כל רקטה שמצליח ארגון קיקיוני כזה או אחר לשגר לכיוונה. התקיפות מכוונות נגד יעדים אסטרטגיים כגון מנהרות, מחסנים של אמצעי לחימה מיוחדים ותשתיות ביטחוניות רגישות. יחד עם זאת, נוצר פרדוקס: הארגונים הסלפיים, הקוראים תיגר על מנהיגות חמאס, מצאו שיטה לגרום לו נזק, דרך ירי על ישראל.

ניתן להבין את התפיסה הישראלית, שמטרתה למנוע את חידוש תופעת ה"טפטופים" – ירי קבוע ולא סדיר של רקטות, שהחריד את שגרת יומם של מאות אלפי ישראלים בדרום הארץ במשך שנים; אבל נראה שהפעם יש מאחורי ההתפתחויות הללו גם תהליכים אחרים, אסטרטגיים, שיכולים להוביל את הצדדים לסבב מלחמתי נוסף, כשלוש שנים לאחר שהסתיים הסבב הקודם ("צוק איתן", 2014).