סימן השאלה הגדול סביב עתידו הפוליטי של בנימין נתניהו מניע בתוך מפלגות הימין היערכות שקטה לאפשרות שראש הממשלה, שעד לפני כחודשיים נראה בלתי מנוצח, ייעלם באחת מהמפה הפוליטית. אף שכעת [5 בפברואר] כלל לא ברור האם יוגש כתב אישום נגדו ומהו לוח הזמנים של תרחיש שכזה, יורשיו הפוטנציאלים של נתניהו בליכוד ובמחנה הימין כבר נערכים ליום שאחרי עידן נתניהו.

הנחת העבודה של כל הנפשות הפועלות היא שהימין ימשיך להיות הכוח השולט, ולכן מי שינהיג אותו יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. זה יהיה קרב מרתק שיעצב מחדש את הימין, שכן לנתניהו אין יורש טבעי. הנהגת הימין היא במידה רבה בבואתו של איש אחד, שדאג לחסל ולגמד במשך השנים את כל צמרת מפלגתו.

בעוד בכירי הליכוד ובהם השרים ישראל כץ וגלעד ארדן – שרואים את עצמם מתמודדים על ירושת נתניהו, אינם מעיזים לפעול נגד ראש הממשלה ומעניקים לו שקט פנימי, מחוץ למפלגה נרשמות התרחשויות אקטיביות. כך, שר הביטחון לשעבר משה יעלון נערך להקמת מפלגת ימין לאומית בראשותו כחלק מהתכנית עליה הכריז כשפרש: להתמודד על הנהגת המדינה. גם השר לשעבר גדעון סער מצחצח חרבות ליום שאחרי. על פי כל הסימנים הוא נערך להתמודדות על ראשות הממשלה מתוך הליכוד.

אל עמדת מנהיג הליכוד שאולי תתפנה בבחירות הבאות לוטשים עיניים גם שני ראשי מפלגות הימין הסקטוריאליות: יו"ר ישראל ביתנו שר הביטחון אביגדור ליברמן, ויו"ר הבית היהודי שר החינוך נפתלי בנט. אולם בעוד ליברמן מסתפק בלעקוב אחר ההתפתחויות ומעניק לנתניהו גיבוי, בעיקר בשל העובדה שהוא מעוניין בכהונה ארוכה ככל האפשר במשרד הביטחון שמיטיב עמו מאוד, בנט כבר בונה אסטרטגיה שאמורה להביאו אל הבית שברחוב בלפור. לשניהם ברור כי התמודדות על הנהגת הימין לא יכולה להתבצע מתוך מפלגה סקטוריאלית – רוסית במקרה של ליברמן וימנית קיצונית במקרה של בנט; לכן הדרך היחידה מבחינתם להשגת היעד עוברת דרך מפלגת הימין הראשית: הליכוד.