אלאור אזריה הוא באמת קורבן
כמו שאר הישראלים, גם על החייל היורה מחברון נגזר לחיות במדינה שבחרה בחבורת אנשים שאצלם מושגים כמוסר, שלטון החוק והצדק הטבעי, נועדו לבני לאום אחד ודת אחת, ורצוי גם דעה פוליטית אחת.
קשה להגזים במידת הנזק שהתיעוד המטלטל של הוצאתו להורג של אדם פצוע השרוע על הקרקע הסב לדימוי "הכיבוש הנאור", אשר ישראל מתאמצת כל כך לשדר לעולם. אך הנזק הזה מתגמד לעומת הסדקים העמוקים שפרשת "החייל היורה", אלאור אזריה, חרצה בעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית. בצירוף מקרים אירוני משהו, למחרת הקראת גזר הדין במשפטו של אזריה (22 בפברואר) בחרה הוועדה לבחירת שופטים בארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון. מאז שהמדינה הייתה בחיתוליה לא ניתן משקל עצום כל כך לקרבת עמדותיו הפוליטיות של המועמד לאלו של השלטון בחישוב סיכוייו להיבחר. שלושה מבין ארבעת השופטים שנבחרו נחשבים לשמרנים.
בצעירותנו לימדונו כי בית המשפט הוא המקום שבו עושים צדק עם בני האדם. אמרו לנו שהרשות השופטת וגורמי האכיפה, הכוללים את התביעה והמשטרה, מצוידים בכלים הטובים ביותר הנדרשים לשמירה על ערכי המוסר, השוויון והחמלה. הכלי היקר ביותר בינהם הוא אמון הציבור ביושרתם של השופטים וביכולתם לחרוץ דין בלא משוא פנים. על כן, חזקה שמדינה נאורה מקיימת מערכת איזונים ובלמים בערכאות המשפטיות השונות ובהרכב השופטים היושבים בדין.
מה צריך תלמיד בית ספר לחשוב למשמע תגובתו של שר החינוך שלו, נפתלי בנט, על גזר הדין במשפטו של חייל שהורשע בהריגת מחבל פצוע - "תהליך החקירה זוהם מיסודו"? מה ישיב מורה לתלמידה שתבקש להבין למה התכוונה שרת התרבות והספורט מירי רגב, שאמרה כי גזר הדין של אזריה הוא "המשך ישיר למשפט השדה שנעשה לו"? היתכן ששלושה שופטים גזרו את דינו של חייל שלא על בסיס דיני הראיות, כללי הצדק הטבעי והנסיבות המיוחדות של האירוע?
