פרשת החייל היורה מחברון אלאור אזריה הייתה הזרז למינויו של אביגדור ליברמן לשר הביטחון בחודש מאי האחרון. קודמו בתפקיד, הרמטכ״ל לשעבר משה יעלון, פרש בשל עימות עם ראש הממשלה בנושא. יעלון נקט קו ביקורתי נוקשה נגד אזריה. הוא כינה אותו ״חייל שסרח״ זמן קצר לאחר האירוע, ושילם ועל כך מאוחר יותר בכסאו.
טרם מינויו המפתיע, יו"ר ישראל ביתנו הספיק לתפוס את הובלת המאבק הציבורי למען זיכויו של אזריה. הוא הופיע בדיונים בבית הדין הצבאי, שמר על קשר עם משפחתו והביע ביטחון שהוא יימצא זכאי. כניסתו אל לשכת שר הביטחון בקריה הרחיקה את ליברמן ממעורבות בסוגיה, עד שביום רביעי (4 בינואר), לאחר הרשעתו של אזריה בבית הדין הצבאי בהריגה, הוא השלים מהפך ולבש את דמותו של מנהיג אחראי שנותן גב לצבא ולמפקדיו. ליברמן אף הגדיר פוליטיקאים מהימין שהביעו תמיכה באזריה כחבורה פופוליסטית שרק מנסה לגזור קופון פוליטי על חשבונו של החייל.
אפשר כמובן לבוא חשבון עם שר הביטחון על היותו פוליטיקאי ציני לא פחות מהשרים נפתלי בנט ומירי רגב, שמתחו ביקורת על החלטת בית הדין וקראו לחון את אזריה. אבל דווקא העובדה שליברמן הוא שר הביטחון של מדינת ישראל ביום שבו הורשע אזריה, הופכת את אמירותיו ואת הגיבוי שהעניק לצה״ל למשמעותיים ואפקטיביים הרבה יותר, וכך גם את יכולתו להרגיע את האווירה הציבורית הלוהטת.
בראיון לגלי צה"ל בבוקר שלאחר ההרשעה שידר ליברמן מנהיגות ותפס את מקומו של ראש הממשלה כמבוגר האחראי. ליברמן נזף בפוליטיקאים הקוראים לחנינה, בראשם נפתלי בנט, ואמר כי הוא מצפה מהם "להתאפק או לשתוק, ולתת למערכת הביטחון לנהל את האירוע בצורה שקטה, אחראית ובשיקול דעת".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
