זו הייתה הפעם הראשונה שביקרתי בעמונה, אבל לא הפעם הראשונה שלי במאחז לא חוקי. כולם נראים כמעט אותו דבר. הכניסה למאחז לא חוקי היא בדרך כלל דרך התנחלות גדולה. לכן בלשון המקומיים מדובר ב"יישוב נספח" ל"יישוב האם". לכל התנחלות גדולה יש מאחז לא חוקי. לאיתמר יש את "הר גדעון" ו"גבעת ארנון", לאלון מורה את "חוות סקאלי", ליצהר את ''מצפה יצהר'' ו''גבעת תקומה'' והרשימה עוד ארוכה. בסך הכל יותר מ-120 מאחזים לא חוקיים הוקמו באישור לא רשמי או בעצימת עין של המדינה.

כך גם עמונה. הכניסה למאחז שמעמיד מדינה שלמה על הרגליים היא דרך שער ההתנחלות הגדולה עפרה. שלט קטן בכתב יד מסמן את הכיוון למעלה ההר. יוצאים משטח ההתנחלות ועולים על כביש צר שנסלל או חודש לאחרונה. על הכביש פזורים עשרות צמיגים שצעירים המכונים כאן ״נוער הגבעות״ הכינו להצתה במקרה של פינוי בכוח.

בינתיים הושגה פשרה שלפיה 40 המשפחות מהמאחז הלא חוקי יתפנו מרצון תמורת פיצוי כספי משמעותי והבטחה להקמת יישוב חלופי, ועל כן רוב הצעירים שבים כעת בהדרגה לבתיהם. כמה עשרות מהם נותרו ישובים עם תרמילים ושקי שינה מקופלים ליד תחנת האוטובוס של עפרה, והבטיחו לשוב בהתראה קצרה אם איום "החורבן", כהגדרתם, יעלה שוב.

אלי, תושב קדומים, סיפר לאל-מוניטור כי בערב הקודם (19 בדצמבר) ערכו כל "המתנדבים" מסיבת סיום לחגוג את ההצלחה - כך הגדירו את מתווה הפשרה עם הממשלה. "היו כאן ריקודים עד אור הבוקר. זה מחמם את הלב ואת הנפש לראות את כולם, מיטב הבנים והבנות, מתגייסים באהבה למען מטרה קדושה, למען עם ישראל". במונחים שלהם, תומכי ארץ ישראל השלמה, הם זכו להוכיח לעם ישראל שכל פינוי מאדמת ישראל, גם של מאחז קטן בן 40 משפחות, לא יעבור בקלות.