חודשים ספורים לאחר הקמתה של ממשלת נתניהו השלישית, באוקטובר 2013, הגישו חברי הכנסת איילת שקד מהבית היהודי ויריב לוין מהליכוד סדרה של יוזמות חקיקה אשר נועדו לצמצם את כוחו של בית המשפט העליון ולמגר את מגמת האקטיביזם השיפוטי. באמצעות חבילת החוקים ביקשו שקד ולוין לטלטל את מערכת המשפט הישראלית כדי לעשות בה שינוי משמעותי. החוקים הללו כללו שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, הגבלת סמכות בג"ץ לפסול חוקים, חקיקה מחדש של חוקים שבג״ץ פסל, והעברת הסמכות לבחור את נשיא בית המשפט העליון לכנסת, במקום השיטה הנהוגה כיום - הענקת התפקיד לוותיק מבין שופטי העליון המכהנים.
עבור ח״כ לוין, הצעדים האלה המשיכו פעילות ענפה שלו, במאבקו לצמצום כוחו של בג"ץ ה״שמאלני״ לדעתו. עוד ב-2011 הוא ניסה לקדם חוק שיחייב עריכת שימוע לשופטים בכנסת לפני מינויים לעליון. יוזמות החקיקה מ-2011 ו-2013 לא צלחו, אבל רוחן נותרה מרחפת מעל הכנסת ומערכת המשפט.
מה שהתחיל כיוזמות חקיקה שנראו תחילה שוליות ופופוליסטיות, וגררו התנגדות חריפה גם מבכירי ליכוד כמו דן מרידור ובני בגין, הפך עם הזמן לאג'נדה מרכזית. זה קרה לא רק בגלל שלוין הפך מחבר כנסת לשר ומכיון ששקד מונתה לשרת המשפטים ויו"ר הוועדה לבחירת שופטים, אלא בעיקר בשל התרת הרסן בשלל תחומים במערכת הפוליטית. בקואליציה אין מי שמחזיק כעת בתקן "מגן שלטון החוק". אמנם יו״ר כולנו, שר האוצר משה כחלון, התחייב לנהוג כך, אך העדר מעורבותו בתהליכים האלה מלמד שהוא לא יהיה האיש שיעצור את הצונאמי שכבר הגיע לפתחו של בג"ץ.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
