במחלקות המחקר של אמ"ן ושב"כ עוקבים בעניין רב אחר ועידת הפת"ח שנפתחת השבוע ברמאללה [29 בנובמבר – יום השנה לאישור תכנית החלוקה בעצרת האו"ם]. העניין בישראל אינו נוגע למעמדו הפוליטי של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בתוך תנועתו ומאבקי הכוח ההרסניים בינו לבין "ג'מעת דחלאן" (חבורת דחלאן), אלא בהשלכות חולשתו על ישראל.

לפי פרסום בעיתון "הארץ", ראש אגף המודיעין בצה"ל, האלוף הרצי הלוי, התריע בכנס סגור שהתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטת ת"א כי מאבקי הכוח יובילו להתערערות המצב הביטחוני בגדה המערבית בשנה הקרובה [2017]. להערכתו, מאבקי הכוח בין הפלגים הניצים בתנועת הפת"ח יעניקו לחמאס הישגים משמעותיים בשטח. "התוצאה תהיה מציאות מאתגרת מאוד ביהודה ושומרון", צפה האלוף הלוי.

שלא באופן פומבי, בתוך מערכת הביטחון ובעיקר באמ"ן מחקר קיים חוסר שביעות רצון, זאת בלשון המעטה, מכך שהדרג המדיני בישראל לא ניצל את כהונתו של אבו מאזן לקידום תהליכים מדיניים, שהיו מסירים את איום הלא נודע לאחר לכתו של היו"ר.

ועידת הפת"ח אולי לא תבהיר את כל התמונה ולא תבסס את כל התרחישים שנבחנו בישראל לגבי "היום שאחרי אבו מאזן", אבל דבר אחד ברור לכולם: יו"ר הרשות פעל בתחכום רב כדי לארגן את ועידת הפת"ח, כך שזו תהווה למעשה את צוואתו הפוליטית והמדינית. על פי הדרך שטווה אבו מאזן, אין ברשות מקום למתנגדיו – ג'מעת דחלאן, ויש לעשות הכל כדי שלא לחזור למאבק פלסטיני מזויין. לשיטתו, יש להתנגד בכל הכוח למיטוט הסדר הציבורי, שנבנה בעמל רב לאחר סיומה של האינתיפאדה השנייה [2005]. זו הייתה בסימן מחבלים מתאבדים, שאיימו למוטט עמם את הרשות כולה. הדבר היחיד המצדיק לדעתו של אבו מאזן "מעשה התאבדות", כך אומרים לאל-מוניטור מקורביו, הוא "התאבדות" על המשך התהליך המדיני שיביא לסיום הכיבוש הישראלי בשטחים. שנת היעד שבחר אבו מאזן היא 2017 בה יצוין יובל שנים למלחמת ששת הימים. אם יתממש חזונו, הוא יכריז בשנה הבאה על הקמתה של המדינה הפלסטינית ויפרוש מהחיים הציבוריים.