מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה לפני כחמש וחצי שנים [2011] הצליחה ישראל לתמרן בין השחקנים השונים בזירה המורכבת הזו מבלי להיסחף לתוך האש עצמה. ההרתעה הישראלית הצליחה לייצב מערך של איזונים ובלמים שהוכיח את עצמו: הניסיונות של חיזבאללה לפתוח "חזית שנייה" מול ישראל בגולן נבלמו ונכשלו. הגולן הישראלי שקט בדרך כלל, כשבצד השני, במרחק של כמה מאות מטרים, ניטשת מלחמה עיקשת וכבדה בין כוחותיו של אסד, המגובים בחיזבאללה, לארגוני המורדים.

מדי פעם נוחת פגז מרגמה תועה בצד הישראלי, צה"ל מגיב בעוצמה ומשמיד עמדה של הצבא הסורי, והשקט חוזר. כך זה התנהל במשך למעלה מחמש שנים. ברקע הדברים, הרינונים הנמשכים בדבר שיתוף הפעולה של ישראל עם ארגון "שוהדא אל-ירמוכ", הסניף המקומי של דאע"ש ששולט על גזרה מצומצמת מול ישראל בדרום רמת הגולן. שיתוף הפעולה הזה הוכחש בתקיפות על ידי גורמים ישראלים בכירים לאורך התקופה. "אין לנו קשר או עניין איתם", אמר לאל-מוניטור קצין ישראלי בכיר בגזרה, "ישראל לא מעניינת אותם וכל עוד זה המצב, הם לא מעניינים אותנו".

הממשק היחיד בין הצדדים התקיים בבית חולים השדה שהקימה ישראל ברמת הגולן, אליו זורמים בשנים האחרונות חלק מפצועי הקרבות בגולן הסורי. "כשמגיעים פצועים אנחנו לא מבררים למי הם שייכים ומטפלים בהם", אמר לאל-מוניטור שר ישראלי.