בערב ראש השנה תשע"ז יצאה מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשורה משמחת למתנגדי חלוקת הארץ לשתי המדינות ולחסידי מפעל ההתנחלויות: ב-2015 נרשם במחוז יהודה ושומרון גידול של 4.1 אחוזים באוכלוסייה היהודית (מ-362,900 בתחילת השנה ל-377,900 בסופה). שיעור הגידול הזה קצת יותר מכפול מהרמה הארצית העומדת על שני אחוזים בדיוק.

לכאורה, מדובר בהישג מרשים למפעל ההתנחלות; הרי לכם עוד הוכחה לכך שאין דרך חזרה מ"יהודה ושומרון" ושאבד הכלח על פתרון שתי המדינות. האמנם צודק מנהיג הבית היהודי, נפתלי בנט, שאמר בשבוע שעבר (6 באוקטובר) כי מפעל ההתנחלויות (או "ההתיישבות בארץ ישראל" בלשונו) מהווה מימוש של רצון העם? יש ממש בטענתו של שר החינוך כי השמאל, בקריאתו להקפאת הבנייה בשטחים, מעוות את רחשי הלב של עם ישראל?

נראה אמנם שלבו של עם ישראל נמצא בימין, אבל רגליו נטועות עמוק בצד השמאלי של מפת ארץ ישראל. המספרים מלמדים שיש ויש דרך חזרה מהכיבוש, ושפתרון שתי המדינות לא מת; אוכלוסיית המתנחלים ביהודה ושומרון מהווה לא יותר מ-4.4 אחוזים מ"עם ישראל" ורק 13 אחוז מאוכלוסיית הגדה המערבית. זאת אחרי 50 שנה של מאמץ לקבוע עובדות בלתי הפיכות בשטחים, השקעה של עשרות מיליארדי שקלים בתשתיות ובתמריצים, ונזק בלי ישוער למעמדה הבינלאומי של ישראל. מה קרה להבטחה של אריאל שרון, שמונה ב-1977 ליו"ר ועדת השרים לענייני התיישבות, כי בתוך עשור יחיו ביהודה ושומרון מיליון יהודים?

בדיקת מקורות הגידול של האוכלוסייה היהודית בגדה המערבית אינה מבטיחה אספקה סדירה של תושבים למפעל ההתנחלות. רק שניים מכל עשרה תושבים יהודים חדשים בהתנחלויות הגיעו מחוץ לשטחים הכבושים. האחרים באו מחדרי הלידה. מספר הישראלים שעברו להתנחלויות בשנת 2015 הגיע ל-3,000 נפש בקירוב – זאת לעומת כ 6,000 נפש לפני עשר שנים (1996). זאת ועוד, לפי המידע שריכז ד"ר שאול אריאלי, ופורסם ביוני ב"הארץ", 40 אחוז בקירוב מגידול האוכלוסייה התרחש בשתי הערים החרדיות, בית"ר עלית ומודיעין עלית. היישובים החרדיים האלה, המונים כשליש מהאוכלוסייה היהודית בגדה המערבית, אינם מהווים חלק אינטגרלי מהציונות הדתית. הם בחרו להתיישב מעבר לקו הירוק, ממש על הקו, מאחר שידם אינה משגת לרכוש דירה בבני ברק או בירושלים.