דווקא בתקופה בה העמיק השבר בין החברה היהודית לחברה הערבית בישראל, כשראש הממשלה מזהיר את מצביעיו מפני המצביעים הערבים ה"נוהרים לקלפיות" ויותר ממיליון אזרחים ערבים חשים כאזרחים סוג ב', כובשים כעת את מסכי הקולנוע בישראל שלושה סרטים הפותחים צוהר מרתק לתוככי החברה הערבית [אוקטובר 2016].

זה החל בסרטה של עילית זקצר "סופת חול" שזכה בשישה פרסי אופיר (המקביל הישראלי לאוסקר) כולל פרס הסרט הטוב ביותר; נמשך ב"עניינים אישיים" של הבימאית מהא חאג', שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה; וכלל כמובן גם את סרטה של מייסלון חמוד "לא פה ולא שם", שזכה בפרסים בתחרויות שונות, לרבות פרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל חיפה.

שלושת הסרטים הללו עוסקים בעולם התרבותי, החברתי, הדתי והמסורתי של המגזר הערבי בישראל, כמו גם במשבר הזהות והשינויים הדוריים העוברים עליו. גל הקולנוע הערבי הזה מרתק במיוחד נוכח העובדה כי יוצריו הן נשים – בימאיות ושחקניות, וכי תסריטי הסרטים עוסקים בחייהן של נשים ערביות בחברות הערבית והיהודית בישראל. מהרבה בחינות, גל סרטי היוצרות הערביות שובר סטריאוטיפים לא רק דרך הסיפור העלילתי, אלא גם באמצעות הבימאיות והשחקניות הערביות; אלו באות מבתים מסורתיים ומחברה מסורתית, ומגלות אומץ לב בעשייה קולנועית משוחררת, חופשית ומתירנית.