עשרות אלפי מילות גינוי, השמצות וגידופים נשפכו על ארגון בצלם מאז הופעתו של מנהלו חגי אלעד, בפני מועצת הביטחון ב-14 באוקטובר. יגעתי וחיפשתי, ולא מצאתי בהן שמץ של ערעור על עובדה או נתון שאלעד הציג בדיון. ראש הממשלה בנימין נתניהו כינה את בצלם ״ארגון קיקיוני״ וטען כי ״רוב הציבור יודע את האמת״. ואולם, נתניהו לא הצביע על שום סילוף בנאומו של אלעד והסתתר מאחורי המנטרה ששורש הסכסוך איננו הכיבוש וההתנחלויות, אלא הסירוב הפלסטיני המתמשך להכיר במדינה יהודית. יו״ר יש עתיד, יאיר לפיד, אימץ את הכינוי ״ארגון קיקיוני״ וטען כי בצלם ודומיו ״נתנו גט כריתות לציונות״. גם הוא לא התמודד עם תוכן סקירתו של אלעד. התגובה שלו עלתה לפייסבוק עוד לפני שאלעד עלה לדוכן הנואמים.
אז על מה יצא קצפו של הימין ועל מה ולמה נרעשו פוליטיקאים ופרשנים שמגדירים עצמם ״מרכז״ ואפילו ״שמאל מתון״? התשובה מצויה באמירה של נתניהו, ״מה שהארגונים הללו לא מצליחים להשיג בבחירות דמוקרטיות בישראל, הם מנסים להשיג על-ידי כפייה בינלאומית... אנו נמשיך להגן על הצדק ועל המדינה שלנו מול כל הלחצים הבינלאומיים״. לפיד ניסח זאת במלים הפופוליסטיות: ״ הם החליטו לחבור לארגוני ה-BDS האנטישמיים כדי לנסות לכופף את ישראל מבחוץ״.
משמע, הבעיה איננה אמינות הדברים. אילו אלעד היה מסתפק בדיווח יבש על מצב זכויות האדם בשטחים, ספק אם נאומו היה מטריד את הפוליטיקאים הישראלים משלוות חגי תשרי. אבל, כפי שאמר אלעד בפתח נאומו, דבריו לא נועדו לעורר את תדהמתם של מאזיניו, ״הם כן נועדו להניע אתכם״. מנכ״ל בצלם הרחיק עד בניין האו״ם בניו יורק כדי לומר לעולם כי ״מהלך שאינו מגיע לכדי פעולה בינלאומית נחרצת לא ישיג מאום מלבד לבשר את ראשיתה של המחצית השנייה של המאה הראשונה של הכיבוש״. ולא מחר. עכשיו עליכם לפעול, התעקש אלעד.
מאז מבצע קדש (1956), שבסוף השבוע ימלאו לו 60 שנה, ועד היום, הציבור הישראלי בעצם לא השפיע על שום ממשלה להימנע ממלחמה או לקדם הסדר שלום. דוד בן גוריון החליט לסגת מסיני ולגנוז את תוכניתו להקמת ״מלכות ישראל השלישית״ רק בלחץ כבד מצד ארה״ב וברית המועצות. סירובו של מזכיר המדינה האמריקאי, הנרי קיסינג'ר, ללחוץ על גולדה מאיר לשלם את מחיר השלום עם מצרים עלה לישראל בכמעט עשרת אלפים הרוגים ופצועים במלחמת יום הכיפורים. כעבור שנתיים (1975) חתם יצחק רבין על הסכם הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה, לאחר שקיסינג'ר איים ב״הערכה מחדש״ של היחסים עם ישראל. לחשש מפני תגובתו של הנשיא קרטר הייתה תרומה מכרעת להחלטה של מנחם בגין לוותר על סיני לטובת שלום עם מצרים. יצחק שמיר הסכים להשתתף בוועידה הבינלאומית במדריד ב-1991 בעקבות סדרת לחצים ממושכת מצדו של הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
