בשבועות האחרונים יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ניצב בפני דילמה קשה. עליו להחליט אם להתפייס עם יריבו הפוליטי המר, מוחמד דחלאן, כשהמשמעות של כל החלטה שהוא יקבל היא הפסד.

כפי שפרסם כאן ב-1 בספטמבר עמיתי עדנאן אבו עאמר, מצרים, ירדן, סעודיה והאמירויות מפעילות לחץ כבד על אבו מאזן לסיים את הפרשה ולהחזיר לרמאללה את דחלאן, לאחר שגורש מהפתח ומהגדה. אחת הטענות המרכזיות של מדינות אלה היא שללא פיוס עם דחלאן, לאבו מאזן לא יהיה גם פיוס עם חמאס, ולכן עליו להחליט עכשיו אם הוא מעוניין לאחד מחדש את העם הפלסטיני ולסיים את הפיצול בין עזה לגדה. אבל אבו מאזן עדיין מהסס.

לאל-מוניטור נודע מפי מקורות מהימנים הקרובים מאוד למוחמד דחלאן, כי לעומת קבוצת המדינות שדוחפות לפיוס, ושמצרים עומדת בראשן, קטאר מפעילה לחץ נגדי על יו״ר הרשות כדי שלא יסכים לפיוס. לדברי מקורביו של דחלאן, אמיר קטאר, השייח תמים בן חמד אל-תאני, העביר לרשות הפלסטינית מסר באמצעותו של חבר הכנסת לשעבר, עזמי בשארה, המתגורר בקטאר. אל-תאני הזהיר את אבו מאזן כי אם הוא יאפשר ליריבם המשותף לשוב לרמאללה, משמעות הדבר היא סוף שלטונו בגדה והשתלטות של דחלאן על תפקיד יו״ר הרשות.

הפרסומים על קשרים לכאורה שיש לשר הביטחון אביגדור ליברמן עם מוחמד דחלאן הופכים את האיום הקטארי לבעל משמעות רחבה יותר מאשר ויכוח פנים פלסטיני. עצם קיומו האפשרי של המשולש דחלאן-ליברמן-מצרים מהווה מבחינתו של אבו מאזן רמז עבה על מזימה אזורית להחלפתו בדחלאן. בתקשורת הישראלית והפלסטינית פורסמו בשנה שעברה דיווחים שלפיהם ליברמן נפגש עם דחלאן ושהוא רואה בו פרטנר ראוי, לעומת אבו מאזן הנתפס בעיניו כמכשול העיקרי למהלך מדיני ישראלי-פלסטיני.