לשר הביטחון אביגדור ליברמן יש כנראה חולשה לסיפורי הנס כריסטיאן אנדרסן. בעיקר ל"בגדי המלך החדשים". הוא לא מוותר על הזדמנות לצעוק בראש חוצות שהמלך, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא עירום. בימים שבהם לבש את חליפת שר החוץ, הציג ליברמן בפני העצרת הכללית של האו"ם את "חזון שתי המדינות" ברוח נאום בר אילן של נתניהו כמלל שקוף שמכסה על מדיניות ערומה. תרתי משמע. עכשיו, כשהשווה בין הסכם הגרעין עם איראן לבין הסכם מינכן עם היטלר,  כשהוא לבוש במדי שר הביטחון, אנס ליברמן את נתניהו לחשוף מחדש  את את יחסיו עם נשיא ארה"ב ברק אובמה במערומיהם. בהודעת ההתנערות של ראש הממשלה מההתגרות של ליברמן, צוין כי "עמדת ישראל בסוגיית ההסכם עם איראן נותרה כשהיתה". עם זאת, העמדה הזאת בעצם דומה מאד לזו שהציג ליברמן בהודעת משרד הבטחון. נתניהו נזהר אמנם בשעתו שלא להזכיר במפורש את היטלר ומינכן, אך דיבר על "טעות היסטורית לעולם כולו" ועל "נכונות המעצמות לעשות עסקה בכל מחיר".

 אגב, גם עמדתו של ליברמן על ההסכם אינה חדשה. בהודעה שפרסם ביולי 2015 באתר ישראל ביתנו, הוא טען כי ההסכם עם איראן ייזכר בהיסטוריה באותה שורה עם הסכם מינכן וכ"יום שחור לעולם החופשי". השינוי היחיד שנרשם מאז הוא המעבר של ליברמן מספסלי האופוזיציה לשולחן הממשלה. 

מוזר שאישים שאינם מהססים להכריז מלחמה על האיש החזק ביותר בעולם פוחדים לעשות צעדים ממשיים לקידום השלום. נתניהו דיבר בחדשים האחרונים בחיוב על היוזמה הערבית, ברוח המסר של נשיא מצרים עבד אל פתח א-סיסי. במסיבת עיתונאים משותפת שקיים עם ליברמן בסוף חודש מאי לרגל הצטרפותו של האחרון לממשלה אמר נתניהו כי "יוזמת השלום הערבית כוללת מרכיבים חיוביים שיכולים לסייע לשקם משא ומתן קונסטרוקטיבי עם הפלסטינים". הוא הביע נכונות לנהל משא ומתן עם מדינות ערב כדי לעדכן את היוזמה ולהתאימה למציאות החדשה באזור.

גם בעמדתו של ליברמן  כלפי היוזמה ניתן להצביע על שינוי חיובי. באפריל 2009 הגדיר שר החוץ ליברמן את יוזמת השלום הערבית מ-2002 "מסוכנת" עד כדי כך שהיא  מהווה "מתכון בדוק להשמדת ישראל". לעומת זאת, בקיץ 2014 אמר אותו שר חוץ בראיון לג'רוזלם פוסט על אותה יוזמה כי היא "הרבה יותר רלוונטית היום". הוא הסביר כי הסכם נפרד עם הפלסטינים "יהיה רק כאב ראש לישראל", בעוד שהסכם אזורי טומן בחובו יתרונות רבים לישראל.