ב-8 באוקטובר ייערכו הבחירות לרשויות המקומיות ברצועת עזה ובגדה. לכאורה, מדובר בעניין מקומי שלא צריך להעסיק יותר מדי את הציבור או את מקבלי ההחלטות בישראל. אבל הסיכום שהגיעו אליו חמאס ופתח במסגרת מאמצי הפיוס והשיחות האין סופיות שניהלו ביניהם מאז הסכם קהיר במאי 2011, לא רק שאינו עניין פנימי-מקומי בלבד, אלא שהוא עלול לסבך עוד יותר את המצב המורכב ממילא בין ישראל לרשות הפלסטינית.
הבחירות יתקיימו בכ-300 עיריות, כפרים ומועצות אזוריות בגדה המערבית וברצועת עזה, לראשונה מזה יותר מעשור. בפעם האחרונה שיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הסכים לקיים בחירות (2006), או ליתר דיוק אולץ לעשות זאת על ידי נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' בוש, תנועת חמאס הפתיעה וזכתה ברוב הקולות לפרלמנט הפלסטיני. אמנם אין מדובר עכשיו על בחירות לנשיאות או לפרלמנט הפלסטיני, אבל בכירי הפתח וגם אנשי חמאס משוכנעים כי בבחירות הקרובות חמאס עשויה לזכות במספר רב של רשויות מקומיות בגדה המערבית ולאותת כי פנייה להשתלטות על מוקדי כוח מחוץ לעזה.
מאז ההפיכה של חמאס ברצועת עזה ביוני 2007, שטחי הרשות הפלסטינית חולקו בצורה ברורה: עזה של חמאס והגדה המערבית בשליטה כמעט מוחלטת של הפתח. כעת ניתן להניח כמעט בוודאות שהחלוקה הזאת עומדת להשתנות. גורמים בכירים בפתח אמרו לאל-מוניטור כי יו"ר הרשות אינו מוציא מכלל אפשרות שחמאס תזכה ברשויות מקומיות רבות בבחירות ועשויה אפילו לבצע מהפך בערים גדולות ומשמעותיות כמו חברון, ג'נין ושכם.
מדוע הסכים אבו מאזן ללכת לבחירות שתוצאותיהן עלולות להביך אותו ואת תנועתו, ועל מה מתבסס התרחיש הקודם שצופה הישג משמעותי לחמאס? אף שסקרי דעת קהל של מכון הסקרים הפלסטיני לא פורסמו עדיין, בכירי הפתח יודעים היטב לזהות את המגמות בשטח. בבחירות לפרלמנט הרשות הפלסטינית בינואר 2006 חמאס זכתה בגלל הצבעת מחאה המונית של רוב הציבור הפלסטיני שחיפש שינוי ורצה לנקום באנשי תנועת הפתח, שנתפסו בעיניהם כמושחתים וכאחראיים למצבם הכלכלי ולהמשך הכיבוש.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
