למה לא מפרגנים לנתניהו
נתניהו צודק, התקשורת הישראלית ברובה באמת מייחלת לכישלונו, אבל הוא הביא את זה על עצמו לאחר שלאורך שנים הוא פעל - ועדיין פועל - להחלשתה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו די צודק. הזרם המרכזי בתקשורת הישראלית מתעב אותו ומייחל לכישלונו. בכירי הפרשנים מחפשים מומים במעשיו. טובי הפובליציסטים מטילים דופי בהחלטותיו. היחס של התקשורת כלפי נתניהו מזכיר את הבדיחה על הוושינגטון טיימס, שדיווח כי ספינתו של הנשיא טבעה באוקיינוס, וכי הוא פסע על המים כל הדרך לחוף מבטחים. כותרת הידיעה הייתה: "ביל קלינטון לא יודע לשחות". הנה שתי דוגמאות טריות לידיעות חיוביות מהתחום המדיני, שלא זיכו את נתניהו בשמץ של קרדיט. לבד, כמובן מעיתון הבית שלו, "ישראל היום". נשוב אליו בהמשך.
לראשונה בתולדות המדינה ביקרה בשבוע שעבר בישראל [22 ביולי] בגלוי משלחת של אנשי אקדמיה ואנשי עסקים מסעודיה. בנוסף לפגישות עם נציגי הממשלה - מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יואב (פולי) מרדכי - נועדו חברי המשלחת, בראשותו של ראש המכון למחקרים אסטרטגיים, הגנרל בדימוס אנוואר עשקי, עם קבוצת חברי כנסת מהאופוזיציה ואף הצטלמו בחברתם.
ביקור של אזרחים מסעודיה בישראל, הנחשבת שם רשמית למדינת אויב, אינו יכול להתקיים בלא ברכתו של בית המלוכה. אילו שמעון פרס היה יושב בלשכת ראש הממשלה, שמו היה נישא בכותרות ראשיות על "פריצת דרך ביחסים עם סעודיה". במקרה הזה, שמו של נתניהו נדחק לשוליים ביחד עם הדיווחים על הביקור המיוחד.
באותו שבוע, ב-20 ביולי, חתם גולד על הסכם לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם הרפובליקה של גינאה, המדינה הראשונה שניתקה את היחסים עם ישראל בעקבות מלחמת 67׳. נראה שהדי הביקורת על מדיניות ההתנחלויות של ממשלת נתניהו בדו"ח הקוורטט (מישהו זוכר אותו?) לא הגיעו לקונקרי, עיר הבירה. נכון שגינאה היא מדינה אפריקאית בעלת חשיבות מדינית וכלכלית דלה, אך בימים בהם ישראל סובלת מחרמות וגינויים, האם הרחבת המעגל הדיפלומטי שלה אינה ראויה לטפיחונת קלה על שכמו של ראש הממשלה ושר החוץ? גם הפעם הוא נאלץ להסתפק בידיעה מפנקת ותמונה גדולה ב"ישראל היום".
