ההוראה הראשונה שנתן אביגדור ליברמן כשנכנס למשרד הביטחון בתל אביב [31 במאי] הייתה להשלים את התכנית האופרטיבית להכרעת חמאס בעזה. לדברי גורם ביטחוני, בשיחות סגורות הביע ליברמן פליאה מהעובדה שלא הייתה בצה"ל תכנית כזו.

המדיניות של קודמו, משה (בוגי) יעלון, לא חתרה להכרעת חמאס, הפלת שלטון חמאס או כיבוש הרצועה. יעלון דגל במדיניות של "הכלת" רצועת עזה, בידודו של חמאס והרחקת העימות הבא מולו ככל האפשר, מתוך תפיסה שאין כרגע ברצועה אלטרנטיבה שפויה לחמאס ושישראל לא צריכה לעסוק בהחלפת שלטון במדינות או ישויות ערביות סביבה. ליברמן הגיע עם תזה אחרת לגמרי, וטלטל את המערכת.

לא, הוא לא חושב שישראל צריכה לכבוש את רצועת עזה, לקרוא למוחמד דחלאן ולהמליך אותו על התושבים. גם ליברמן יודע שתכניות כאלה סופן להתרסק בקול רעש גדול, ונזק גדול עוד יותר. בפעם האחרונה שישראל ניסתה לבצע מהלך כזה, במלחמת לבנון הראשונה [1982], זה נגמר בקרוב לעשרים שנות התבוססות דמים בביצה הלבנונית שהפכו את חיזבאללה לכוח הפוליטי-צבאי החזק בלבנון.

חוץ מזה, דחלאן, הנחשב ל״מקורבו״ של ליברמן, לא מתאים להנהגה בעזה, כך סבור ליברמן. לדחלאן יש חיים נוחים, הוא שבע, הוא משייט בעולם וחי מצוין, הוא לא בנוי בשלב הזה של חייו לשקוע בביוב של עזה.