בנאום "יום ירושלים" שנשא בישיבת "מרכז הרב" ב-5 ביוני, היטיב ראש הממשלה בנימין נתניהו לתאר את עצמת ההתרגשות ואת התעלות הנפש שחשנו ביום ההוא, ביוני 1967, למגע אבני הכותל ולמראה דגל ישראל מתנופף על הר הבית. "הרגשנו התחברות כבירה לדורות של יהודים שקשורים לעיר הזו... עמדנו שם דומעים, נרגשים ומחויבים לשמור על ירושלים, מחויבים לשמור על הר הבית, מחויבים לשמור על הכותל המערבי". בשנים הראשונות נהגנו לחגוג את "יום ירושלים" בחוצות העיר. לא עוד. מ"עיר השלום", בלשון נתניהו, ירושלים הולכת ונהפכת לבירת הגזענות. "העיר המאוחדת" היא אלופת הארץ באפליה ושיאנית המחלוקות.
אין דבר שמסמל זאת יותר מהאכסניה שבה בוחר נתניהו לשאת את נאומי יום "איחוד העיר". קשה למצוא סביבה פחות סובלנית כלפי האחר, כולל כלפי יהודים שמאמינים שכל בני האדם שווים וכי גם לפלסטינים מגיע לחיות בכבוד. נתניהו ישב ביום ראשון לצדו של "הרב" דב ליאור, שקרא לעשות לערבים טרנספר מישראל. דבריו התקבלו במחיאות כפיים של בחורי הישיבה החוגגים. ניכוסה של ירושלים ויום חגה על ידי החוגים הללו מדיר ממנה את רגליהם של ישראלים שוחרי שלום ושוויון. בנוסף לכך, 73 אלף תלמידי גני הילדים והחינוך היסודי השייכים לזרם החרדי (75 אחוז מכלל התלמידים בעיר) אינם מזדהים עם "החג הציוני".
בני משפחתי ומכרי, בהם כאלה שנולדו וגדלו בירושלים, לא רק שאינם משתתפים בחגיגות יום ירושלים; המראות בטלוויזיה של בני תשחורת משולהבים שעשו לעצמם מנהג לרקוד באותו יום עם דגלי ישראל בלב הרובע המוסלמי, מעוררים אצלם תחושה של זרות ובושה. מאות שוטרים מוצבים בסמטאות הצרות כדי לשמור על שלומם של אלפי התושבים הפלסטינים המסתגרים בבתיהם ושל הסוחרים שנעלו את חנויותיהם. בג״ץ דחה באותו בוקר עתירה של ארגוני זכויות אדם אשר ביקשו להסיט את מסלול מצעדם של הרוקדים אל מחוץ לרובע המוסלמי. לא קשה לנחש מה הסיכוי שפלסטינים היו מורשים לצאת במחולות עם דגלי פלסטין בעיר העתיקה, שלא לדבר על שכונות מערב העיר, כדי למחות נגד הכיבוש.
נתניהו לא תורם לפתרון הסכסוך בירושלים, אך הוא לא יצר את הבעיה. שורש הרע מסתתר בפזמון "ירושלים של זהב", שזכה למעמד של כמעט המנון הלאומי. "איכה יבשו בורות המים", מקוננת נעמי שמר, "כיכר השוק ריקה, ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה". המלים הללו, שנכתבו שבועות ספורים לפני מלחמת ששת הימים, מבטאות את העלמתם של הפלסטינים מהתודעה הקולקטיווית של הישראלים היהודים. מאז ועד היום מספרים מורי בתי הספר לילדים על "שחרור" ירושלים מידיו של הכובש הערבי, ושרים איתם ברוב רגש את שירה המעודכן של נעמי שמר - עם הבית הנוסף: "חזרנו אל בורות המים/ השוק והכיכר/ שופר קורא בהר הבית/ בעיר העתיקה".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
