האם מתקרב סופה של אמנות הרחוב בתל אביב?

בכניסה ל"שרונה מרקט" בתל אביב מתנוסס ציור קיר מרשים של האמן הישראלי קלון. שרונה מרקט הוא אחד המקומות השבעים, העשירים והמגלומניים בעיר – שוק אוכל מצועצע מתחת למגדלי יוקרה מפוארים. קלון קנה את עולמו כאמן גרפיטי מחתרתי שמסתובב באזורים הלא מטופחים של העיר באישון לילה ויוצר מתחת לרדאר הממסד. שיתוף הפעולה בין שני הגורמים המנוגדים לכאורה – אמן גרפיטי ופרויקט נדל"ן נחשב – מעיד על הקשר שנוצר בישראל בין אמנות רחוב לכסף, שיווק ומיתוג, בעיקר בהקשר הנדל״ני-אורבני.

בניגוד למתחמים פרטיים הקונים אמנות רחוב (שזה פרדוקס כשלעצמו), נדמה כי העיריות מרוצות מכך שאמני גרפיטי מקשטים את הרחובות ויוצרים באזז אורבני עדכני; אבל רק בשכונות מוזנחות וחלשות – למשל פלורנטין בתל אביב או העיר התחתית בחיפה. לטענת חוקרי אמנות רחוב, קהל צעיר ואמיד נמשך לווייב הזה, ובהדרגה ישנה את פני השכונות. הוא ידחק מהן את העניים ואת האמנים שיצרו את אופיין ולמעשה ״ינקה" אותן מכל אמנות רחוב, כלומר מהדבר שמשך אותם אליהן מלכתחילה.

״יכול להיות שבעוד 50 שנה, תל אביב תהיה עיר לעשירים בלבד ולא תהיה בה סטריט ארט״, אומרת יעל שפירא, חוקרת אמנות ומקימת הסיירת סיורי אמנות ״אבל אמנות ברחוב תמיד תהיה, כך אני מאמינה, והיא פשוט "תנדוד" לערים אחרות כמו בת-ים או חולון - הערים דרומית לתל אביב''.

עד אז, אמני הרחוב רואים כיצד הממסד מתייחס אליהם כפושעים, אך מנצל את עבודתם לצרכים תדמיתיים. אמנם החוק הישראלי מחשיב את הגרפיטי כוונדליזם, אך שפירא מספרת שעיריית תל אביב ועיריית חיפה, למשל, מוציאות באמצעותה סיורי גרפיטי לציבור הרחב. עיריית נתניה אף הובילה אשתקד [2015] פרויקט ענק, כשאמני גרפיטי מהארץ ומחו״ל הוזמנו לצייר בשוק העירוני.