האם הציבור הישראלי אדיש לשחיתות של מנהיגיו?

דו"ח מבקר המדינה בפרשת ״ביבי-טורס״, שמעלה חשד לטובות הנאה ולניגוד עניינים במימון טיסות של בנימין נתניהו ומשפחתו בין 2003 ל-2005, לא מצייר דמות של ראש ממשלה שלא הכרנו. זה אותו נתניהו נהנתן, נצלן וחסר בושה שנכנס לפני עשרים שנה [1996] ברגל גאה למעון ברחוב בלפור. זו אותה שרה נתניהו שסיגלה לעצמה כבר אז גינוני מלכות על חשבון הקופה הציבורית. מה שבעיקר צריך להדאיג כל ישראלי וכל אדם שחרד לדמותה של המדינה, אם לא לגורלה, אינו גילויים חדשים על מעשי שחיתות של נבחרי ציבור. המקור הראשון לדאגה נמצא בטיפוס של ישראל בעקומת השחיתות במקביל להידרדרות שלה בעקומת הבושה. המקור השני לדאגה מצוי בשחיקתם של מנגנוני האיזון והבקרה: היועץ המשפטי לממשלה הקודם ומבקר המדינה, שגררו את רגליהם בביצה.

בשנות החמישים סיימה מפא"י את הקריירה של חבר הכנסת הראשונה והשנייה, אליעזר לבנה, אשר העז לבנות לעצמו וילה על שטח של רבע דונם בשכונה נידחת בירושלים. בשנות השבעים הביא חשבון דולרים שרעייתו פתחה בארה"ב, בניגוד לחוק, לקץ כהונתו הראשונה של יצחק רבין בראשות הממשלה והמפלגה.  זמן קצר לפני כן [ינואר 1977] שם שר השיכון אברהם עופר קץ לחייו, לאחר שנפתחה נגדו חקירה בחשד לקבלת שוחד. "הכל הן השמצות ועלילות שווא" כתב עופר במכתב ההתאבדות שהשאיר במכוניתו, "אך אין לי כוח לשאת יותר".

פרשות השחיתות שהתגלו בצמרת השלטון היו גורם מרכזי שהביא לסיום שלטון המערך ב-1977. בשנות השמונים הודח מתפקידו ראש השב"כ, אברהם שלום, לאחר שניסה לטייח את החקירה בעניין הוצאתם להורג של שני מחבלים בפרשת קו 300.

והיום מה? ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט יושב בכלא; אסיר לשעבר, אריה דרעי, מוחזר למקום הפשע – משרד הפנים; תנועת ש"ס, ששישה מאנשיה אשר כיהנו בכנסות ישראל הורשעו בפלילים, זכתה בבחירות האחרונות בשבעה מנדטים. לכנסת ה-20 נכנסו גם חמישה נבחרים של ישראל ביתנו, מפלגה שטובי בניה ובנותיה מעורבים בפרשות שחיתות. במשרד הרווחה יושב השר חיים כץ, איש השווה מיליונים ושלוש דירות, שנחקר בימים אלה במשטרה בחשד של עשיית רווחי הון על סמך מידע פנימי. ואל לשכת שר הביטחון צועד בימים אלה אביגדור ליברמן, שהתייצב לימינו של חייל שתועד יורה במחבל פצוע ששכב על הקרקע.