האם המשבר עם גרמניה יסיים את משיכת הזמן של נתניהו?
במשך שנים הצליח ראש הממשלה גם להעמיק את הכיבוש ולהרחיב את ההתנחלויות - וגם לדבר על פתרון שתי המדינות. ייתכן שידיעה שפורסמה השבוע ב״דר שפיגל״ תקרב אותו לרגע שבו ייאלץ לקבל החלטה מכרעת.
שר החוץ לשעבר, אבא אבן, נהג לומר שפוליטיקאים ישראלים מקבלים את ההחלטות הנכונות רק לאחר שמיצו את כל השגיאות האפשרויות. ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל את ההחלטות הנכונות רק לאחר שמיצה את כל הטריקים. כך הוא מצליח במשך שנים גם להעמיק את הכיבוש וגם לדבר על פתרון שתי המדינות; גם להרחיב את מפעל ההתנחלויות וגם להתקבל בזרועות פתוחות במדינות שרואות בהתנחלויות עבירה על החוק הבינלאומי; גם לחטוף על הראש מהגרמנים וגם לקבל מהם צוללות בזול ולהחכיר להם מל״טים ביוקר. האם הידיעה בעיתון הגרמני החשוב ״דר שפיגל״ (1 במאי), על ההערכה מחדש שממשלת גרמניה מקיימת בנוגע למדיניותה בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מקרבת את נתניהו לסופו של שלב הטריקים? הייתכן שהוא יקבל בקרוב את ההחלטות הנכונות ביחס לסכסוך עם הפלסטינים?
לא מזמן, ב-16 בפברואר, חגג היומון ״ישראל היום״ את ניצחונו של נתניהו על אויבי הסטטוס-קוו בין ישראל לפלסטינים. ״מרקל: ׳לא הזמן לפתרון שתי המדינות׳״, נכתב באחת הכותרות בביטאון המבטא את רוח המפקד מלשכת ראש הממשלה. כתב העיתון, שלמה צזנה, שסיקר אז את ביקורו של נתניהו בברלין, ציין כי בתום השיחה שקיים ראש הממשלה עם הקנצלרית אנגלה מרקל, היא ״הודתה כי אין זה הזמן לפתרון שתי המדינות״. נתניהו לא הסתיר את קורת רוחו מהתובנה המעודכנת של הקנצלרית. ״יש כאן גישה ריאלית יותר למצב באזורנו ולמצב בינינו לבין הפלסטינים״, אמר ראש הממשלה לכתבים. ״אני אמרתי את הדברים האלה לפני שנה, וכולם יצאו בהמולה נגדי״, התפאר נתניהו.
אכן, בפברואר 2014 אמרה מרקל בביקור בירושלים, כי ״הדרך להבטיח את עתידה של מדינת ישראל היא פתרון שתי המדינות לשני עמים - מדינה ישראלית ולצדה מדינה פלסטינית״. ואולם, לצערו של נתניהו, החלופה ל״המולה״ נגדו סביב קבורתו של פתרון שתי המדינות, איננה שקט של בית עלמין. צרפת מקדמת ועידה בינלאומית שתחפש דרכים להקים לתחייה את מתווה ״מפת הדרכים״ מ-2003. פאריז אינה מראה סימני התרגשות מההתנגדות של ירושלים ליוזמתה, וממשל אובמה אינו דבק בהרגלו להוציא לנתניהו את הערמונים מהאש האירופית.
את דבריה של מרקל על אובדן ההיתכנות של פתרון שתי המדינות צריך היה אפוא לפרש בירושלים כאות אזהרה ולא כצפירת הרגעה. כדאי היה להתייחס ביתר רצינות להצהרתו של שר החוץ הגרמני, פרנק-וולטר שטיינמאייר (16 בפברואר), כי ״המצב בגדה במערבית לא יכול להתקיים לאורך זמן״. הוא הבהיר בכך כי מבחינתה של גרמניה, הסטטוס קוו והנצחת הכיבוש אינם אופציה. כדי להסיר ספקות מלבם של הישראלים שמהמרים על ״היחסים המיוחדים עם גרמניה״, מרקל אמרה שהיא מבינה מדוע יו״ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) מנסה לפנות שוב ושוב למועצת הביטחון של האו״ם (בבקשה להכיר במדינה פלסטינית בגבולות67׳).
