קמחא דפסחא: מפעל צדקה שאיבד שליטה?
המנהג היהודי המסייע לעניים לחגוג את חג הפסח הפך בשנים האחרונות בחסות עמותות צדקה למפלצת עתירת ממון, המחלקת לנזקקים מצרכים בהיקפים עצומים מדי. "כולם רוצים לתת ומתחננים שתיקח", מספר אב לשמונה. "אני נהנה מהמוצרים עד אמצע הקיץ".
בדיחה ירושלמית עתיקה מספרת על יהודי שהזמין את חברו לסעודת חג הפסח ואירח אותו במטבח בכבוד רב. במהלך הערב ניסה האורח לברר בעדינות אצל מארחו, מדוע סעודת החג לא נערכת בסלון. ענה לו המארח: הסלון עמוס בתפוחי אדמה.
הבדיחה הזו משקפת מציאות משעשעת עד אבסורדית בתקופה זו של לפני פסח [אפריל 2016], כאשר חלוקת מוצרים למשפחות נזקקות בהיקפים עצומים לקראת ימי החג ממלאת את בתיהם של רבים בעודף מזון ומצרכים.
"קמחא דפסחא" (בארמית: קמח לפסח) הינו מנהג יהודי עתיק שמקורו בתלמוד. במסגרתו מעניקים מצרכי מזון לעניי העיר כדי שיוכלו לחגוג את חג הפסח כראוי. בחגים אחרים – כמו פורים, סוכות וראש השנה - קיימת גם כן מצוות צדקה גדולה, אבל נדמה כי בשנים האחרונות הסיוע לעניים בפסח הוא כבר יותר מסתם מצווה. מדובר בפרויקטים של חלוקת מזון בהיקפים של מאות מיליוני שקלים ובממדים שכנראה אין להם אח ורע, באופן יחסי, בעולם. בפסח אגב מחלקים מוצרי מזון לא רק למי שנחשב עני בהגדרה, אלא לכל משפחה שמתקשה לחגוג את החג ברווחה.
ארגונים רבים בכל רחבי הארץ מפרסמים כי קמחא דפסחא זו ההוצאה המרכזית שלהם בכל שנה. ארגון יד אליעזר, למשל, הנחשב לארגון צדקה גדול יחסית, מחזיק בתקציב קמחא דפסחא של כ-15 מיליון שקלים. לצדו פועלים עוד עשרות ארגונים מקומיים, קהילתיים ואזוריים, שמחלקים חבילות מזון, תלושים לרכישת מוצרי חשמל, ביגוד, משקפיים, כלי בית ועוד – בכל רחבי הארץ.
