במאה השנים האחרונות נרשמו בחודש נובמבר שורה של אירועים פורצי דרך בחיי מדינת היהודים. הצהרת בלפור - הכרזת האימפריה הבריטית על תמיכתה בהקמת בית יהודי לעם היהודי בארץ ישראל (נובמבר 1917); החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית (נובמבר 1947); ביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים (נובמבר 1977); וועידת אנאפוליס שבה הושק המו"מ החשוב על הסדר קבע בין ראש הממשלה אהוד אולמרט לבין הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (נובמבר 2007).

בין לבין, בעקבות הכרזת אש"ף על הקמת מדינה עצמאית והכרה במדינת ישראל, החליט הנשיא רונלד רייגן לפתוח בדיאלוג רשמי עם הארגון על הסדר שלום עם ישראל. המהלך הזה התרחש בנובמבר 1988 - אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב, ולפני שהנשיא ג'ורג' בוש (האב) הושבע לנשיא ה-41 של ארה"ב. הנשיא היוצא, שסיים שתי תקופות כהונה, היה משוחרר מלחצי הבוחר היהודי. הנשיא הנכנס, שקיבל את אש"ף בירושה, היה משוחרר מלחצי השתדלן היהודי. קודם שהמקל עבר מידי רייגן לבוש, ממשלת ארץ ישראל השלמה בראשות יצחק שמיר חטפה מכה קשה.

נתניהו מכיר מקרוב את התרגיל. ב-1988 הוא חתם ארבע שנות כהונה בניו יורק, כראש משלחת ישראל לאו"ם. קודם לכן שירת נתניהו בתפקיד הציר המדיני בשגרירות בוושינגטון. בימים אלה הוא נערך לקראת אפשרות של צונאמי מדיני שיתרחש כנראה בין 9 בנובמבר 2016 ל-20 בינואר 2017. גורם מדיני בכיר בירושלים, שביקש לשמור על עילום שם, אמר השבוע לאל-מוניטור כי הנחת העבודה בירושלים היא שהנשיא ברק אובמה לא ייצא מהבית הלבן עם ציון "נכשל" בתעודת הגמר שלו, בקורס פתרון הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. על פי אותה הנחה, השאלה איננה אם אובמה ינקוט מהלך מדיני, אלא מה טיבו של המהלך שינקוט.

התשובה המפורטת לשאלה המסקרנת הזאת מונחת קרוב מאוד לחזה של הנשיא. אובמה למד על בשרו שכל רמז למהלך שעלול לאיים על הסטטוס קוו בשטחים הכבושים, מגויס מיד לתעמולה הרפובליקאית. על פי גורם דיפלומטי המקורב לדיונים הקדחתניים שמתנהלים באחרונה בפורום הקוורטט, בהם מפגש שהתקיים בשבוע שעבר (28 במארס) בירושלים, אובמה בוחן שלוש נוסחאות: האחת, לתמוך בהצעת החלטה במועצת הביטחון שתכיר במדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67׳. השנייה, להעביר החלטה תקיפה נגד ההתנחלויות. האפשרות השלישית היא שילוב של שתי ההצעות הראשונות.