יחסי ארה"ב וישראל נמצאים בשפל של כל הזמנים. סירובו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להצעת הבית הלבן להיפגש עם הנשיא ברק אובמה לפני ועידת אייפא"ק ב-20 במארס, היא עוד מכה חסרת תקדים ליחסים בין שתי המדינות.

הנשיא ברק אובמה אינו בוחל במילים כשהוא מסביר מה דעתו על ראש ממשלת ישראל. בראיון לג'פרי גולדברג מהאטלנטיק ב-10 במארס, תיאר הנשיא תקרית שבה נתניהו הטיף לו על הנעשה במזרח התיכון. אובמה לא נשאר חייב, ואמר לנתניהו שהוא אמנם בנה האפרו-אמריקאי של אם יחידנית, אבל עכשיו הוא גר בבית הלבן כנשיא הנבחר של ארה"ב, והוא אפילו מבין את דבריו של נתניהו.

נראה שמדובר בתקרית ראשונה בחומרתה בין נשיא אמריקאי לבין אישיות זרה. אין שום נושא שאובמה ונתניהו רואים בו עין בעין; הם חלוקים קשות בדעותיהם בעניין הרחבת ההתנחלויות, פתרון שתי המדינות לשני עמים על בסיס קווי 67', הסכם הגרעין עם איראן ואפילו היקפה של העסקה הביטחונית לטווח הרחוק שמגבשות בעצם ימים אלה ארה"ב וישראל. חילוקי הדעות ביניהם נובעים מפערים אידאולוגיים מהותיים - נתניהו אינו מאמין בדיפלומטיה ובמשא ומתן כאמצעי לפתרון סכסוכים, ולעולם לא פוסל התערבות צבאית; אובמה, כמנהיג העולם החופשי, הנהיג את השימוש בדיפלומטיה קולקטיבית לפתרון סכסוכים, ומעדיף להשתמש בכוח כמוצא אחרון בלבד, כפי שנהג גם בסיום המלחמה בעיראק ובאפגניסטאן, וכן בהסכם הגרעין מול איראן ובפתרון משבר הנשק הכימי של סוריה.

ההבדלים המהותיים הללו ניכרו היטב גם בביקורו האחרון בישראל של סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, בין 8 ל-10 במארס. בכיר בסגל הדיפלומטי של ארה"ב בתל אביב סיפר לאל-מוניטור בעילום שם שראש הממשלה דחה את הצעותיו של סגן הנשיא לחדש את שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים לקראת פתרון שתי המדינות, כדי לא להתפרש בשום צורה כמי שהלך לקראתו של הנשיא אבו מאזן (ולו רק מחצית מהדרך), ומקבל את תביעותיו לחידוש השיחות על בסיס קווי 67' והקפאת הבנייה בהתנחלויות. במקום זה, גינה נתניהו את אבו מאזן על הסתה לאלימות. ממשל אובמה, לעומת זאת, רואה באבו מאזן מנהיג מתון יחסית, ומאמין שיש לחזק אותו באמצעות יוזמות דיפלומטיות. על פי אותו מקור אמריקאי, המשלחת האמריקאית יצאה מהפגישה בתחושה שכל מה שנתניהו רוצה זה רק להעביר זמן עד לסיום כהונתו של אובמה.