השבוע [13 במארס] מלאו 75 שנים להולדתו של המשורר הפלסטיני הלאומי מחמוד דרוויש (נפטר בשנת 2008). יום הולדתו צויין גם באירוע בתל אביב בהשתתפות מוסיקאים, משוררים ושחקנים יהודים וערבים.

שמו של דרוויש – שפרסם עשרות ספרי שירה אשר המוטיב המרכזי בהם הוא כמיהה לעצמאות פלסטינית, מוכר בקרב חלק מהישראלים אף יותר מהרבה משוררים ישראלים. דמותו הציבורית חורגת מפעילותו כמשורר. כפעיל בארגון אש״ף הוא נתפס כסמל פוליטי כבד משקל וכמי ששיקף את הקול הפלסטיני המתון - אותו קול המכונה כאן ״פרטנר״ - לפני שהקצין לכאורה את עמדותיו. כאשר התפרסם תרגום בעברית לשירו "אתם העוברים בים המילים״ [1998], הקורא לישראלים לעזוב את הארץ "לאן שתרצו", הפך דרוויש לסמל טעון עוד יותר בשני צדי המפה הפוליטית הישראלית.

״דרוויש הוא אחד מחמשת השמות הראשונים שעולים בראש כ׳פלסטיני'״, טוען המשורר רוני סומק. ״בזה אני מצדיע לפלסטינים: הם לקחו שירה ושמו אותה בקדמת הבמה. הייתי רוצה שכשתגיד לאנשים 'ישראל', לצד שמות כמו בן גוריון ומשה דיין הם יגידו גם אלתרמן״.

כאשר יוסי שריד, כשר החינוך, ביקש להכניס שירים של דרוויש לתכנית הלימודים בישראל [2000], פרצה סערה. הסוגיה עלתה לדיון בכנסת במהלכו טען ח״כ יאיר פרץ מש״ס, כי שריד שם לו למטרה לחסל את מורשת ישראל. חברו דאז לסיעה, ח"כ יצחק גאגולה, אף כינה את דרוויש ״צורר״. רק בשנת 2012 הוכנסו שיריו של דרוויש לתכנית הלימודים בבתי הספר הערביים בישראל.