ראש הממשלה בנימין נתניהו הורה לפני מספר ימים [28 במארס] לשר הביטחון משה בוגי יעלון, בשיחה טלפונית, לא להחזיר יותר גופות מחבלים לידי הרשות הפלסטינית. הוראת נתניהו עומדת בניגוד לדעה הנחרצת של יעלון ושל רבים במערכת הביטחון, כי החזקת הגופות בידי ישראל לא רק שאינה מרתיעה מחבלים פוטנציאליים, אלא אפילו עלולה להגביר את המוטיבציה בשטחים לביצוע פיגועי נקמה.
אבל לא רק השיקול הביטחוני עומד לנגד עיניו של יעלון, גם השיקול המוסרי. בישיבה של הקבינט הביטחוני [אוקטובר 2015] הסתייג יעלון מדרישת שרי הבית היהודי והשר לביטחון פנים גלעד ארדן להחזיק בגופות המחבלים, ואמר ש"ישראל אינה סוחרת בגופות". באותו דיון יעלון טען עוד, כי החזקת הגופות עלולה לעודד חטיפת חיילים כדי להביא לשחרור הגופות המוחזקות.
גם הרמטכ"ל גדי אייזנקוט וראש המנהל האזרחי האלוף יואב פולי מרדכי סבורים, כי החזקת הגופות רק תגביר את האינתיפאדה. אייזנקוט למשל מתנגד לכל קריאות הדרג המדיני לנקוט בצעדי ענישה או לצאת למבצעים צבאיים בשטחים, מחשש שצעדים אלו יפגעו בשיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית, ומחשש שהאינתיפאדה תצא מכלל שליטה.
אז מה הניע את נתניהו לקבל החלטה המנוגדת לדעת המערכת הביטחונית? ומה גרם לו לפרסם דווקא עתה את ההודעה החריגה בניסוחה – הודעה שמציגה את שר הביטחון כמבצע הוראות, ללא זכות להביע את דעתו ואת התנגדותו להוראה שמבחינתו מזיקה לביטחונה של ישראל? יצוין כי נתניהו כלל לא קיים דיון בנושא כמקובל בסוגיה ביטחונית – לא בקבינט ולא בממשלה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
