לפני יותר מ-15 שנה נכנס אריה דרעי בשערי כלא מעשיהו, כדי לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו לאחר שהורשע בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, בעת ששימש שר הפנים ויו"ר ש"ס. ביום שלישי (29 במארס) נקשר שמו של דרעי - שוב יו"ר ש"ס ושר הפנים - לחשדות לכאורה בפלילים. פרשת דרעי הראשונה, שהסתיימה עם תחילת ריצוי עונשו בספטמבר 2000, הוותה את אחת מנקודות השפל במעמדה של מערכת המשפט בישראל. השבוע, בתי המשפט שוב נהפכו לשעיר לעזאזל בפיהם של פוליטיקאים חסרי אחריות ונטולי מעצורים.

מאות חסידים ליוו בזמנו לכלא מעשיהו את העבריין שהורשע פה אחד על ידי שישה שופטים (שלושה בבית משפט מחוזי ושלושה בעליון), בשירת "הוא זכאי". אישי ציבור, רבנים ועיתונאי בכיר ביותר (אמנון דנקנר ז״ל) עלו לרגל לאוהל המחאה "שאגת אריה", שהוקם בשערי הכלא. הבחירות לכנסת ה-15 שנערכו במאי 1999, בצלו של גזר הדין החמור נגד מנהיג המפלגה החרדית-ספרדית, נהפכו להצבעת אי אמון של הציבור המזרחי במערכת המשפט; ש"ס זינקה מעשרה ל-17 מנדטים.  

אם הבדיקה הנוכחית תהפוך לחקירה ודרעי יגייס מחדש את חיילותיו למתקפה נגד גורמי האכיפה והרשות השופטת, הוא ימצא הפעם שותפים נאמנים בצמרת השלטון. כבר בימים שקדמו לפרסום הידיעה בערוץ 2 על הבדיקה המשטרתית, עמד בית המשפט העליון - הערכאה המשפטית העליונה ביותר - תחת הפגזה כבדה מצד ראש הממשלה ושריו. העילה להתקפה זו הייתה פרסום החלטתם של שופטי בג"ץ ביום ראשון (27 במארס) כי יש לבטל את מתווה הגז במתכונתו הנוכחית.

רוב מכריע של השופטים (ארבעה מול אחד) קבע כי הסעיף שבו התחייבה הממשלה שלא לשנות את הרגולציה במתווה הגז למשך עשר שנים אינו חוקי. בג"ץ העניק למדינה שנה להסדרת סוגיית הגז. אם  עד אז הנושא לא יוסדר - המתווה יבוטל לחלוטין. ראש ההרכב, המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין (ששימש בשעתו מזכיר הממשלה בראשותו של יצחק שמיר, ומונה ב-1997 על ידי נתניהו ליועץ משפטי לממשלה), כתב כי ההתחייבות הזאת, המכונה "פסקת היציבות", נקבעה בחוסר סמכות ובניגוד לכלל הבסיסי במשפט המינהלי. לדבריו, "אין בסמכותה של הממשלה להחליט שלא להחליט ושלא לפעול". השופט סלים ג'ובראן הוסיף כי הניסוח הגורף של הוראות היציבות עלול לפגוע במעמדה הבינלאומי של ישראל, במקרה שהמדינה תיאלץ לחזור בה מההתחייבות.