תאופיק עוכאשה, חבר פרלמנט ומגיש טלוויזיה מצרי פופולרי, שחרר את השד מהבקבוק. למרות שחטף מכה מנעל שהטיח בו חבר פרלמנט אחר, כמאל אחמד, ולמרות התקפות פרועות שניחתות עליו בתקשורת ובציבוריות המצרית בימים האחרונים, עוכאשה, שעשה לעצמו שם בלשונו החדה ובוטות שידוריו, לא מתרגש. פשעו הוגדר כ"פשע נורמליזציה", בכך שהזמין לארוחת ערב בביתו את שגריר ישראל בקהיר, ד"ר חיים קורן, ואף הפליג בשבחיו ובשבחי שיתוף הפעולה והנורמליזציה של הקשרים בין ישראל למצרים [24 בפברואר].
עוכשה לא היה נוהג כפי שנהג ללא קריצה מגבוה. הוא יודע שמצרים של מעלה, החל מהנשיא דרך צמרת השלטון, הצבא, המודיעין והאליטה, רואה בישראל בעלת ברית רבת חשיבות ועוצמה במאבקים האזוריים. מצרים השנייה, של מטה, עוד לא הפנימה את השינוי הזה. ההמונים, ויחד איתם מרבית הפוליטיקאים, מוליכי דעת הקהל, העיתונאים והסופרים, רואים עדיין במדינה היהודית סוג של שטן גדול, אויב נצחי, מיתולוגי ושנוא, שאין שום סיבה להתייחס אליו בסלחנות.
הסכם השלום בין ישראל למצרים נחתם החודש [מארס] לפני 37 שנים על מדשאת הבית הלבן, במעמד ראש הממשלה מנחם בגין, הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר והנשיא המצרי אנואר סאדאת. ההסכם שורד את תהפוכות השנים ומפגין יציבות מרשימה, אבל לא משפיע על חייהם של המוני המצרים. נורמליזציה אין – ביקורים של אזרחים מצריים בישראל נאסרו על ידי המוחאבאראת; כל הבזק או רמז של שיתוף פעולה כלשהו עם גורמים ישראלים רשמיים או סממנים ישראלים בתרבות, בקולנוע או בספרות, נתקלים מיד בחומה של גידופים, נאצות ואלימות מכל עבר.
על הרקע הזה, הרומן הסוער שמנהלת היום מצרים עם ישראל, בדרך כלל בחשאי, הוא אירוע דרמטי. הצנזורה הצבאית בישראל אוסרת לפרסם את פרטיו המדויקים של שיתוף הפעולה המעמיק בין המדינות. היה זה דווקא הנשיא המצרי, עבד אל-פתאח א-סיסי, שבראיון ל"וושינגטון פוסט" [מארס 2015] סיפר שהוא מרבה לדבר עם ראש הממשלה נתניהו, לפעמים כמה פעמים בחודש. במציאות, סיסי מדבר עם נתניהו יותר, ולא רק עם נתניהו.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
