"דין בתים בחברון צריך להיות כדין בתים בתל אביב", הצליפה שרת התרבות והספורט מירי רגב בחברה לליכוד, שר הביטחון משה יעלון, בישיבת הממשלה ביום ראשון (24 בינואר), אשר דנה בין היתר בפינוי המתנחלים שפלשו לשני בתים סמוך למערכת המכפלה בעיר. "ומה אם מישהו ירצה לקנות בית בלב שכם?", השיב יעלון בשאלה רטורית. אחר כך הוסיף שראשית, "צריך לוודא שההליך חוקי", ושנית, "ביישובים במרכז הארץ אין השלכות ביטחוניות ומדיניות כמו בחברון".

על המכשול הראשון, החוקי, המתנחלים נוהגים בדרך כלל לדלג די בקלות. במקרים כאלה הם משכנעים את בית המשפט שהמבנה נקנה כחוק, אחר כך שר הביטחון חותם על טופס האיכלוס, ואפשר לארוז. התהליך יכול להיות מהיר יותר מקבלת טופס 4 (אישור איכלוס) מעיריית תל אביב. כך היה בפרשת "בית המריבה" בחברון, אשר מתנחלים בעלי חוש הומור שנכנסו אליו באפריל 2014 על פי היתר מיעלון מכנים "בית השלום".

ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר הבטיח במפורש כי "ברגע שהאישורים יוסדרו, יוכלו המתיישבים לשוב לבתים, כפי שקרה במקרים דומים בעבר". אך מה יקרה אז ל"השלכות הביטחוניות" שעליהן דיבר יעלון? קשה להאמין שראש הממשלה ושר הביטחון סבורים שהתרת כניסתם של אנשי ימין קיצוני לליבה של עיר ערבית נפיצה, במיוחד בעיתוי הנוכחי, הוא מהלך נכון מהבחינה הביטחונית. ומה בנוגע להשלכות המדיניות? בקושי עבר שבוע מאז ששגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, מתח ביקורת על מדיניות ההתנחלויות של הממשלה (18 בינואר). האמריקאים יודעים היטב שאפילו אם הרכב של תשעה שופטי בג"ץ יקבע כי רכישת הבתים בחברון נעשתה כחוק, למפקד האזור שמורה הסמכות למנוע את אכלוסם. די בשיחת טלפון קצרה מלשכת שר הביטחון. אולם ניסיון העבר, גם מתקופות שבהן שרי הביטחון היו ממפלגת העבודה, מלמד שהסמכות הזאת תישאר ללא שימוש.

כשהדברים נוגעים לבנייה ליהודים בגדה המערבית,  מבחינתו של יעלון הכל חוקי. בעת ביקור במאחזים בשומרון, בקיץ 2009, אמר יעלון כי  "לצערי, הושרש הביטוי 'לא חוקי'. הביטוי הזה הוא לא חוקי". לדבריו, "מדובר במאחזים שהוקמו בסמכות וברשות, ורק תהליכי התכנון והבנייה לא הושלמו". הבעיה אינה נעוצה אפוא בטענת השגריר שפירו ל"שתי התייחסויות לשלטון החוק - אחת לישראלים והשנייה לפלסטינים". שורש הרע אינו באכיפתו המפלה של החוק, אלא במדיניות מפלה המכוונת לדחוק את רגליהם של הפלסטינים וליישב במקומם יהודים.