מי מלחיץ את אבו מאזן?

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בלחץ. סקרים, עצות של יועצים קרובים ובעיקר קולות הרחוב הפלסטיני שהצליחו לחדור את חומת המוקטעה ברמאללה, גרמו לו להפנים שרוחות השינוי המנשבות בחוץ עלולות להפוך במהרה לסופה קטלנית. זה החל באינתיפאדת הסכינים, שגם המנוסים בתנועת הפת"ח ופעילים הבקיאים בשטח לא צפו את היקפה ובעיקר לא את אופייה. עכשיו הם חשים שהרוח מכה גם בחלונם.

הביקורת הפנים פלסטינית על תנועת הפת"ח ועל הרשות הפלסטינית אינה חדשה. הפער העצום בין ההבטחות לשינוי לבין המציאות בשטח מלווה את הפלסטינים מאז ימי אוסלו, אך מה שנאמר בעבר בשקט, בחיל וברעדה, נאמר עתה בקולי קולות ובלי חשש.

עד לפני מספר חודשים הזעם הופנה רק כלפי ישראל. לפתע נשמעים קולות אחרים. "עבאס הביתה" או "הלאה הרשות", כי נמאס. הסכרים הפסיכולוגיים נפרצו (תהליך שמזכיר את ההפגנות במצרים בתחילת המהפכה, 2011) – אולי הפלסטינים הגיעו לנקודת שבר, שבה הם חשים שאין להם יותר מה להפסיד; ואולי אינתיפאדת היחידים שפרצה באוקטובר [2015], הפיחה בקרב רבים אומץ להתייצב בגלוי נגד הנהגה שאכזבה ומסרבת לקבל עליה אחריות.

ח'אליל שקאקי, יו"ר המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות, שסקריו נחשבים לברומטר בשטחים, פרסם בחודש שעבר [14 בדצמבר] מחקר מקיף ממנו עולה ששני שליש מהציבור הפלסטיני דורשים מאבו מאזן להתפטר, ושני שליש תומכים באינתיפאדת הסכינים. שקאקי מעריך כי תוצאות הסקר שלו, שנערך בתחילת חודש דצמבר וכלל 1,270 נשאלים מרצועת עזה והגדה, משקפות את התסכול והייאוש של הדור הצעיר. בסקר הוא אף מעריך, שאם היו נערכות בחירות היום ברשות, איסמעיל הנייה המועמד של חמאס היה מביס את עבאס בקלות.