בחודשים שלאחר בחירות 2013, כשמפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' ליקקה את פצעיה אחרי כישלון נוסף, שב ועלה שמו של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי כמי שיכול לחלץ את המפלגה מהבוץ ולהחזיר אותה לשלטון.

מאחורי הרעיון עמדו השר לשעבר וחבר הכנסת אז, בנימין בן אליעזר, ועופר עיני שהיה אז יו"ר ההסתדרות. גם עיני וגם בן אליעזר היו מקורבים לאשכנזי, שזכה אז לנתוני פופולריות גבוהים בסקרי דעת קהל. שניהם העריכו כי הוא יצליח להילחץ מהסערה הציבורית שקמה בעקבות הסכסוך החריף בינו לבין שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק. בן אליעזר ועיני היו אמורים להוות את מנועי הטורבו של אשכנזי בהרצתו בפריימריז לראשות העבודה. הכוונה הייתה להציג את הרמטכ"ל לשעבר כמהדורה עדכנית של יצחק רבין ב-1992 ואהוד ברק ב-1999 - גנרלים שמונו ליו"ר המפלגה והביאו לה את השלטון.

בן אליעזר ועיני גם טענו, ובצדק רב, שפרשת הרפז מעניינת בעיקר את אנשי התקשורת, ומורכבת מדי מכדי לעניין את הציבור ולהשפיע על תפיסותיו לגבי אשכנזי. גם סקרים שנעשו באותם ימים, כולל לאחר פרסום הטיוטה הראשונה של דו"ח מבקר המדינה החמור נגד אשכנזי במארס 2012, הראו שהוא כמעט לא ניזוק מהפרשה. הציבור זכר לו לטובה את תהליך השיקום שהעביר את צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה, אשר תוצאותיה היו שנויות במחלוקת. כך שגם אחרי שהסתבך בפרשת הרפז, הוא עדיין נשאר סחורה פוליטית חמה. אשכנזי נתפס כדמות עממית, גנרל שאינו מפחד מעימות, ומנגד בעל עמדות מדיניות מתונות. לכן הוא בלט בוואקום המנהיגותי בשמאל-מרכז.

אשכנזי, שעל פי חוק הצינון יכול היה להיכנס לפוליטיקה כבר בפברואר 2014, לא מיהר לשום מקום. הוא נהנה להיות מחוזר, והסביר שאין בכוונתו לפעול לפני שהפרשה תסתיים. ביום רביעי (20 בינואר), למעלה מחמש שנים אחרי תחילתה, זה סוף סוף קרה. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הודיע כי לא יגיש נגד אשכנזי כתב אישום בפרשת הרפז. אולם ספק אם הרמטכ"ל לשעבר אכן ייכנס לחיים הפוליטיים, וגם אם כן, כלל לא בטוח שהוא יעשה זאת במפלגת העבודה. בן אליעזר ועיני כבר לא שם כדי לסלול עבורו את הדרך, ויו"ר העבודה יצחק הרצוג אינו מתכוון לפנות את מקומו בקלות. בינתיים הרצוג הסתפק בברכה בטוויטר על סגירת התיק.