"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (דברים כד, טז).
השבוע הוגש כתב אישום נגד עמירם בן אוליאל באשמת רצח משפחת דוואבשה בכפר דומא ביולי 2015. אם יורשע, בן אוליאל בן ה-21, נשוי ואב לתינוקת, צפוי לבלות את השנים הבאות מאחורי סורג ובריח. אם יזכה לחופשות, הוא יוכל לבקר בדירת משפחתו בירושלים ולפקוד את בית הוריו בהתנחלות כרמי צור. השכנים של משפחת בן אוליאל אינם צריכים לחשוש שאנשי חיל ההנדסה יגיעו לשכונה שלהם, או שהדף חומרי נפץ יפגע בקירות בתיהם וינפץ את שמשותיהם. גם שכניו של יוסף חיים בן דוד, המואשם ברצח הנער מוחמד אבו חדיר ביולי 2014, יכולים להיות רגועים. אם בן דוד יורשע במעשה הוא צפוי למאסר עולם, אולם ביתה של משפחתו יוסיף לעמוד על תילו. וטוב שכך.
שני פיגועי הטרור האכזריים הללו הציתו גלי אלימות שעלו בחייהם של עשרות ישראלים ופלסטינים. ועוד לא ראינו את הסוף. ביום שני [4 בינואר] הכריז ראש הממשלה במליאת הכנסת כי "טרור הוא טרור הוא טרור". מכאן שדין הוא דין הוא דין. ומן הדין הוא שעונש יהיה עונש יהיה עונש. אך לא כך הדבר בשטחיB ו-C הנתונים בשליטתה הצבאית של ישראל, ובשטחי A המצויים באחריות ביטחונית של הרשות הפלסטינית. על אף שהחוק הישראלי חל על כל חלקי העיר ירושלים, רק משפחותיהם של מחבלים פלסטינים [במזרח העיר] מאבדות את קורת הגג שלהן. משפחות של מחבלים יהודים אינן חשופות לסכנה זו. בנובמבר האחרון פוצץ צה"ל ארבעה בתים בשכם ובכפר סילואד, שבהם התגוררו בני משפחותיהם של ארבעה נאשמים ברצח בני הזוג הנקין [1 באוקטובר] ליד התנחלות איתמר, וברצח מלאכי רוזנפלד באזור בנימין [29 ביוני] (כולם, כמו בן אוליאל ובן דוד, טרם הורשעו). זקנים ותינוקות הושלכו אל הגשם והקור. בנים אכלו בוסר ושיני אבות ואמהות קהו.
באחד מפסקי הדין האחרונים בנוגע להריסת בתים (דצמבר 2014), התייחס שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, לטענה שהממשלה נוהגת אפליה על רקע לאומי בשימוש בתקנות ההגנה (שעת חירום), שאותן ירשה ישראל מהמנדט הבריטי, לצורך הריסת בתים של טרוריסטים (תקנה 119). "אמנם אין לכחד כי יש ויש מעשים של תקיפה מצד יהודים כלפי ערבים", כתב השופט, "לבטח מחויבות רשויות האכיפה, ונדרשים בתי המשפט, למצות גם במקרים הללו את הדין הפלילי עד תום". סולברג אף הזכיר את "הרצח הנורא של מוחמד אבו-חדיר, שלא לדבר על הרצח המזעזע של בני משפחת דוואבשה". ואף על פי כן, סולברג טען כי אין מקום לגזירה שווה על מחבל ערבי למחבל יהודי; בעוד שהמגזר היהודי אינו מוסת ומגנה מעשים מעין אלה "מקיר לקיר", ובאופן תקיף והחלטי, כך סולברג, אין כן בצד שכנגד. לפיכך, הסביר השופט, "במגזר היהודי אין צורך באותה הרתעה סביבתית שהיא תכליתה של הריסת בתים".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
