האג'נדה הלא-כל-כך נסתרת של טורקיה
פריסתו של הצבא הטורקי בבאשיקה ליד מוסול שבעיראק ב-3 בדצמבר, הובילה למשבר נוסף שכפתה על עצמה ממשלתו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.
בטור הזה כבר דיווחנו לפני שבועיים שטורקיה מבודדת יותר מאי פעם, לאחר שהפילה את מטוס הקרב הרוסי ב-24 בנובמבר. אך מרגע שנפל לבור, נדמה שארדואן לא מצליח להפסיק לחפור. פריסתם של 400 חיילים ושל 25 טנקים במחנה אימונים טורקי המיועד לחיילים עיראקים ולפשמרגה הכורדים-עיראקיים בבאשיקה, כדי להילחם בכוחות המדינה האיסלאמית (דאעש), נתפסה בבגדד כפעולה שהיא מעבר לשגרת "אימונים". סמיח אידיז כותב שפריסת הצבא הטורקי היא ככל הנראה ניסיון של ארדואן "ליצור בסיס השפעה סוני במוסול ובסביבותיה". מטין גורג'ן כותב כי בנוסף לשאיפה "להוות את אחד משחקני המפתח שיכריעו את עתידה של מוסול", מנסה טורקיה לאזן את ההשפעה האיראנית, "וחשה אי-נוחות מיוחדת בעקבות ניצחונותיה שלמפלגת הפועלים של כורדיסטאן (PKK)בעיראק ובסוריה. טורקיה רוצה לשלוט צבאית באזור סינג'אר, המשמש גשר בין ה-PKK למפלגה הדמוקרטית המאוחדת (PYD) בסוריה, על מנת לנתק את החיבור ביניהן".
הפעולה הטורקית הניבה מחאה רשמית מצד ממשלת עיראק, ואף הציתה גל של גינויים והפגנות בניצוחן של המפלגות הפוליטיות והמיליציות השיעיות בעיראק - כולל גינוי מצד האייתוללה עלי סיסטאני, המנהיג השיעי הדתי המשפיע ביותר בעיראק. פהים טשטקין כותב: "בקרב החוגים הפוליטיים בעיראק, המדיניות הטורקית נתפסת כאחראית לנפילתה של מוסול ולהתעצמותו של דאעש".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
