שתי יוזמות שפורסמו לאחרונה בישראל לשינוי ההסדרים הקיימים בדיני המשפחה הציתו ויכוח סוער בין ארגוני נשים, ארגוני גברים, פוליטיקאים ורבנים.

יוזמה אחת, שכשלה בכנסת על חודו של קול [3 בנובמבר], הייתה ניסיון נוסף לבטל בחקיקה את חזקת הגיל הרך –  חוק הקובע שילדים להורים גרושים יישארו באופן אוטומטי עד גיל שש בחזקת האם. בפועל, די שאחד מילדי ההורים המתגרשים הוא מתחת לגיל שש כדי להביא לכך שגם אחיו ואחיותיו הבוגרים יותר יהיו במשמורת מלאה של האם. הלכה למעשה, הילדים ממשיכים להיות במשמורת אמם גם לאחר שגדלו כדי לא לשנות את ההסדר שהורגלו בו.

יוזמה שנייה היא תקנה חדשה של הרבנות הראשית [30 בנובמבר], הקובעת כי לאחר גירושין החיוב במזונות הילדים לא יוטל על האב לבדו באופן אוטומטי, כפי שקורה היום בהתאם למשפט העברי, אלא מצבה הכלכלי של האם יילקח גם הוא בחשבון. במקביל הוגשה הצעת חוק על ידי חברי כנסת מהקואליציה לפיה החיוב במזונות לא ייקבע על פי שיוך מגדרי אלא, בין היתר, גם על פי שיקולים כלכליים.

מצדדי השינוי בחזקת גיל הרך, מסתמכים בין היתר על העובדה שבעולם המערבי, כך לפי דו"ח מחקר של הכנסת בנושא, בוטלה כמעט לגמרי חזקת גיל הרך והתחזקו תפיסות ששמות במרכז את טובת הילד; כיום, בכל המדינות שנסקרו במחקר (אוסטרליה, ארצות הברית, בריטניה, דנמרק, ניו זילנד, ספרד וקנדה) לא קיימת חזקת הגיל הרך, והילדים לאחר גירושי הוריהם לא נשארים אצל האישה דווקא.