כאשר בודקים מה חושב הציבור הישראלי על הסיכוי שמחירי הדירות יירדו, מתקבלת תמונה חד משמעית: אי אמון מוחלט בהבטחות של הפוליטיקאים להוזיל את הדיור בישראל.
בינואר 2014, למשל, פורסם ב"כלכליסט״ סקר לפיו 89% מהישראלים חושבים שמחירי הדיור לא יירדו. ביוני השנה [2015] קבע סקר אחר של "מעריב" כי 73% מהישראלים לא מאמינים שמחירי הדיור יירדו בשנתיים הקרובות. לאחרונה [28 באוקטובר] פרסם גם העיתון הכלכלי "גלובס" סקר דומה, שלפיו 80% מהישראלים חושבים שמחירי הדיור ימשיכו לעלות גם בשנה הבאה.
בסוגיה הזו אני מוצא את עצמי מסכים עם רוב הישראלים. גם אני לא מאמין שיהיה לי קל יותר לרכוש דירה בזמן הקרוב.
העקביות שהציבור מגלה בעניין מחירי הדירות עומדת ביחס הפוך לכמות היוזמות וההבטחות להורדת מחיריהן, שהגיעו הן מצד שלושת-ארבעת הממשלות האחרונות והן מצד ארגונים חברתיים שונים, שצמחו לאחר המחאה החברתית של 2011, והצהירו כי בידיהם המפתח לפתרון המצב. נדמה כי בשנים האחרונות לא עובר שבוע בלי רעיון כזה או הבטחה אחרת שיביאו, סוף סוף, לעצירת דהירת המחירים. אחת התוכניות הבולטות היא תוכנית משרד האוצר מחודש יוני, סמוך למינויו של משה כחלון לשר האוצר, שזכתה לכותרות דרמטיות בסגנון ״תוכנית כחלון להורדת מחירי הדיור״. התוכנית הזו כוללת, בין השאר, הרחבת תוכנית "מחיר למשתכן״ (היזמים מתחרים ביניהם על המחיר הנמוך ביותר לדירה בהתאם למפרט שקבע משרד הבינוי והשיכון תוך מענק ממשלתי לרוכשים וסבסוד מחיר הקרקע); קידום בנייה למגורים על קרקע ציבורית; צעדי מיסוי שנועדו להפוך השקעה בנדל״ן לפחות אטרקטיבית; וכיוצא באלה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
