בתום הלווייתו בחברון (1 בנובמבר) של ראאד ג'ראדאת, המחבל שביצע את פיגוע הדקירה בבית ענון בשבוע שעבר, התרחש מחזה שהדהים את כל הנוכחים. אביו של המחבל פנה לאביה של דניא ארשיד, מחבלת שנורתה למוות כמה ימים קודם לכן כשניסתה לדקור חייל במערת המכפלה בחברון, וביקש ממנו את ידה בשם בנו. אביה של ארשיד, שנקברה יום קודם לכן, הסכים מיד. השניים התנשקו, והקהל מחא כפיים. ההלוויה הפכה לחתונת שאהידים מוזרה.
האירוע הזה הוא דוגמה אחת לחזרתו לרשות הפלסטינית של מוטיב ה"שהאדה", מות הקדושים. מאז סיומה של האינתיפאדה השנייה פחתה משמעותית הנוכחות של המוטיב הזה בשיח הציבורי הפלסטיני, אולם כעת נראה שהוא שב להוות מרכיב משמעותי בו.
הלווייתו של ג'ראדאת בעיר הטעונה חברון התקיימה לאחר שישראל, בניגוד להחלטת הקבינט המדיני-ביטחוני, החלה להחזיר לרשות הפלסטינית את גופותיהם של מחבלים שביצעו פיגועים בחודש האחרון. בכירים בצה"ל תמכו במהלך, והעריכו שהוא יפחית את המתח בין הצדדים ואת המוטיבציה לחטוף חיילים כקלף מיקוח בתמורה לגופות. לעומתם, ראש השב"כ יורם כהן התנגד להחזרת גופות המחבלים מחשש שהלוויותהם עלולות להפוך למוקדי עימותים אלימים.
עד כה הלוויות המחבלים לא הפכו למוקדי אלימות עם צה"ל, אבל הן כן הפכו לטקס לעידוד מות קדושים בפיגועי טרור. משתתפי ההלוויה קוראים בקול וברינה שה"שאהיד" הוא חביבו של אלוהים. שירים לאומניים בעלי תוכן דתי איסלאמי מפארים את בחירתו למות מות קדושים, ומבטיחים להולכים בעקבותיו חיי נצח ורווחה בעולם הבא. המסרים הללו עוברים כדבר שבשגרה גם במסגדים, בסרטונים המציפים את הרשתות החברתיות ובשידורי רדיו בתחנות שידור פלסטיניות.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
