לא עליתי להר הבית מסיבות דתיות, פוליטיות או אידיאולוגיות, אלא כעיתונאי המבקש לדעת על מה המהומה, ולראות בשטח, מקרוב, אם לטענה של הפלסטינים, שלפיה מסגד אל-אקצא נמצא בסכנה, יש אחיזה במציאות. האם ישראל שינתה באמת את הסטטוס קוו המקודש על הר הבית, או שמא, כפי שטוענים בישראל, מדובר בהסתה פרועה ומכוונת של הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית ושל גורמים ברשות הפלסטינית, אשר הובילה לגל הטרור הנוכחי?
יום לפני ביקורי שם [28 באוקטובר] עלה ח"כ באסל גטאס מהרשימה המשותפת להר הבית, למרות האיסור שהטיל ראש הממשלה נתניהו על חברי הכנסת לעשות זאת. גטאס חבש כובע גדול שהסתיר את פניו. הוא הצליח כך לחמוק מהשומרים, לסייר בהר ולטעון לאחר מכן כי "ישראל ממשיכה בשינוי הסטטוס קוו ובהעצמת הריבונות של הכיבוש הישראלי במקום".
אין זו הפעם הראשונה שעליתי בחיי להר הבית. באלבום התמונות האישי שלי יש צילומים מהר הבית, מהימים שהעלייה לרחבת מסגד אל-אקצא הייתה עניין של מה בכך. כעיתונאי, הגעתי עם מצלמה לסיקור האירועים בהר, כולל עלייה מתוקשרת של בכירים פלסטינים לשם במהלך הקמת הרשות הפלסטינית. זכורים לי ביקורים מצולמים של נביל שעת', סאיב עריקאת ואחרים. אבל מאז, המתח סביב הר הבית החמיר. קבוצות קיצוניות כמו "נאמני הר הבית" החלו להטיף לבניית בית המקדש השלישי, ובכל פעם הוצאו הנחיות או תקנות חדשות שנועדו להוריד את סף המתח, לבלום את ההידרדרות ולמנוע פיצוץ. כל צד התבצר בעמדותיו, בסדרה של מאבקי כוח ושליטה, וההר הפך לסלע מחלוקת נפיץ שבו התערבבו מניעים פוליטיים, מדיניים ודתיים.
הביקור במתחם הר הבית מתאפשר רק לקבוצות מאורגנות, או לכאלה שמתארגנות במקום, ולכן ביקשתי להצטרף לסיור של "הקרן למורשת הר הבית", שבראשה עומד יהודה גליק, אשר מוביל את מיזם "ליב"ה" (המיזם לחופש יהודי בהר הבית). להפתעתי, גיליתי שאני התייר היחיד בקבוצת המיזם, ולכן זכיתי למדריכת טיולים פרטית שהעניקה לי סקירה מפורטת על תולדות ירושלים והר הבית.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
