אינתיפאדת הסכינים עלתה ביום ראשון [18 באוקטובר] מדרגה ושינתה צורה. אם עד עכשיו התאפיינו האירועים בתסמונת "הסכינאי הבודד" שמתנפל על עוברי אורח ומנסה לדקור כמה שיותר מהם בטרם ינוטרל או יחוסל, הרי שביום ראשון חלה תפנית: נשק חם, מחבל בדואי ישראלי ולינץ' אקראי שבוצע במסתנן עבודה זר ממוצא אריתראי, שנקלע בטעות לאירוע וזוהה בטעות כאחד המחבלים.
מצלמות האבטחה שצילמו את הסצנה הכאוטית בתחנה המרכזית בבאר שבע המחישו את האימה, המהומה והאנדרלמוסיה שהצליח לחולל מחבל בודד, חמוש באקדח, שפרץ בשעה שבע וחצי בערב לאחד הרציפים, ירה למוות בלוחם "גולני", חטף את נשקו והצליח לפצוע עוד כמה אזרחים וחיילים עד שחוסל בידי שוטרים.
כעבור זמן קצר התברר כי המחבל אינו פלסטיני וגם לא מזרח ירושלמי. הוא אזרח ישראלי לכל דבר, בדואי-ישראלי מהעיירה חורה שבנגב. האינתיפאדה הזו מפתיעה כל יום מחדש, לפעמים גם את עצמה. איש אינו שולט בה באמת, למעט הרחוב, היצרים והעצבים החשופים.
המוקד והמחולל העיקרי של האירוע הייתה ונותרה ירושלים. ביום ראשון החלה המשטרה להציב חומת הפרדה מבטון, בגובה של שניים וחצי מטרים, בין שכונת ארמון הנציב היהודית לג'בל מוכאבר הפלסטינית. החומה הוצבה לאחר שהמתפרעים הפלסטינים הפכו את ארמון הנציב, בה מתגוררים בעיקר יהודים, למטווח בקבוקי תבערה ואבנים. החומה אמורה הייתה לנתק את ג'בל מוכאבר, הנחשבת לשכונה הפלסטינית האלימה ביותר ממנה באים חלק גדול מהמחבלים, מהחלקים היהודיים של העיר. אבל יש לה גם משמעות סימבולית. הסמל המסחרי של הימין בישראל, ובעיקר של בנימין נתניהו, הוא "ירושלים המאוחדת".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
