לראשונה מאז האינתיפאדה השנייה, מזעיקה ישראל [13 באוקטובר] את צה"ל לירושלים. כשעלה לשלטון לראשונה, בשנת 1996, הייתה סיסמת הבחירות של נתניהו "פרס יחלק את ירושלים". הסיסמה הזו תפסה כאש בשדה קוצים ופגעה קשות בשמעון פרס, תוך ניצול "ירושלים", הערך המקודש לרוב רובם של הישראלים באשר הם. נתניהו העלה את ירושלים על ראש שמחתו והפך את עצמו למגן הרשמי של העיר. מאז, בכל פעם שהנושא המדיני עולה לכותרות בישראל, מיד מתפרצים דוברי הליכוד ומאיימים כי "השמאל יחלק את ירושלים".

ובכן, בימים אלה ממש היא מחולקת, ולא על ידי השמאל. למי ששכח, בישראל מושלת ממשלת ימין מובהקת. בפעם הראשונה אין בממשלה גורמים ממתנים או ממרכזים כמו מפלגת העבודה (אהוד ברק) וקדימה (ציפי לבני), ואפילו שרי ליכוד מתונים כמו דן מרידור ומיכאל איתן כבר נעלמו מהנוף. דווקא הממשלה הזו נאלצת עכשיו להכיר, דה פאקטו, בחלוקת העיר לשתי ערים נפרדות: המערבית והמזרחית. היהודית מול הפלסטינית.

כשנכבשה מזרח ירושלים בשנת 1967 אוחדו שני חלקי העיר. כשפרצה האינתיפאדה השנייה [2000], הוקמה גדר ההפרדה שקרעה מירושלים שכונות פריפריה פלסטיניות. עכשיו מתברר שישראל כבר מזמן לא מממשת את ריבונותה במזרח העיר. סמלי השלטון אינם קיימים, נוכחות השלטון דלילה, מזרח ירושלים הפכה לשטח הפקר וחממת גידול לייאוש, ניכור, בדלנות וגם קיצוניות דתית. אם נוסיף לכל זה את ההסתה הקשה של גורמים כמו הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הישראלית, בראשותו של השייח' הקיצוני ראאד סלאח, הרשות הפלסטינית עצמה והרשתות החברתיות המהבילות, נקבל את מה שאנחנו מקבלים עכשיו. הזעקת צה"ל לסייע למשטרה בליבה של בירת ישראל, דומה מאוד להזעקת חיל הנחתים האמריקאי לפטרל בחוצות וושינגטון. סממן של ריבונות בסכנה.

אנו חיים בעידן של הפתעות. בישראל מתגעגעים לימים בהם סוכן איכותי בסביבתו של שליט ערבי כזה או אחר, בתוספת מערכת האזנות מתוחכמת, היו יכולים לנפק "פוליסת ביטוח" מודיעינית באשר לסיכויי מלחמה מפתיעה ולאפשר למנהיגים הישראלים לישון בשקט. העידן הזה חלף מן העולם. האינתיפאדה הנוכחית, שנקראת על ידי הפלסטינים "אינתיפאדת אל-קודס," ואפשר לכנות אותה גם בשם "אינתיפאדת הסכינים", באה בהפתעה לדרג המדיני הישראלי.