תבוסה ישראלית ידועה מראש

אין שום סיכוי להתמודד עם סרטון ויראלי מהסוג הזה. חייל ישראלי מיחידה מובחרת, חמוש, צבוע בצבעי הסוואה ומאומן, דולק אחרי ילד פלסטיני בן 12, מנסה לעצור אותו. בינתיים מגיעה למקום כל המשפחה, מתנפלת ביללות על החייל, הרי הילד רק בן 12, וידו האחת נתונה בגבס.

פעם בכמה שבועות, או חודשים, מוצאת ישראל את עצמה מתמודדת עם אירוע רשת ויראלי מהסוג הזה, שמתפשט במרחבים הדיגיטליים במהירות האור, ללא מגבלת זמן ומקום. לך תתווכח עם התמונות האלה. כרוניקה של תבוסה ישראלית ידועה מראש. הסרטון המדובר צולם ביום שישי האחרון [28 באוגוסט] בכפר הפלסטיני נבי סלאח. אנסה כאן, כנגד כל הסיכויים, לתאר את אותו אירוע מזווית הראיה של החייל, מהזווית הישראלית.

הוא בן 20. לא מזמן היה נער, תלמיד בית ספר. פתאום הפך לחייל. התנדב ליחידה מובחרת (במקרה הזה יחידת "אגוז" של חטיבת גולני המיתולוגית). עבר אימון קרבי מתקדם במשך שנה וחצי. הוא מאומן לאתר ולהשמיד לוחמי חיזבאללה. המשפחה שלו רבצה בקיץ הקודם [2014] 50 ימים רצופים במקלטים, במהלך "צוק איתן".

הוא בכלל לא אמור להיות בנבי סאלח. הוא אמור להתאמן. אבל הוא נקרא לעתים תכופות לאזורי החיכוך בשטחים. הוא מוצא את עצמו מול אוכלוסיה אזרחית סוערת, מיידה אבנים במקרה הטוב, בקבוקי תבערה במקרה הלא טוב, ומול פיגועי טרור יחידניים (זהו המינוח הצה"לי לאינתיפאדת הבודדים הניטשת כעת בשטחים). הוא חוטף אבנים כל יום, כל היום. חברים שלו נפצעו מאבנים. זכרה של הילדה אדל ביטון, בת ארבע, שנפגעה בפיגוע כזה ומתה מפצעיה [פברואר 2015], עדיין חקוק בלבו.