הסמיכות בין פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים ביום חמישי (30 ביולי), שבו נרצחה הנערה שירה בנקי בת ה-16, לבין רצח התינוק עלי דוואבשה, בן שנה חצי, בכפר דומא שליד שכם כמה שעות לאחר מכן, יצרה חיבור בין המקרים בשיח הציבורי בישראל.
בשני המקרים מדובר בפשע שנאה שהרג ופצע חפים מפשע. במצעד הגאווה מבצע הפשע נתפס, ולמרבה התדהמה והמחדל התברר כי מדובר בחרדי ישי שליסל, שעד לפני שלושה שבועות ריצה עשר שנות מאסר על דקירתם של שלושה בני אדם במצעד הגאווה בירושלים ב-2005. שליסל, שליח האל בעיני עצמו, הוא ג'יהאדיסט לכל דבר. "באתי לרצוח בשליחות השם. לא תיתכן תועבה כזאת בארץ", צעק כשהניף את סכינו במצעד של 2005. בכלא, כך התברר, אמונתו הקיצונית רק התחזקה. אילו המשטרה היתה מגלה מעט יותר עירנות, הוא כנראה לא היה מצליח לבצע שוב את אותו מעשה, ונערה בת 16 לא הייתה מקפחת את חייה.
במקרה של הכפר דומא, עדיין לא ברורה זהותם של רוצחי התינוק שתכננו להוציא להורג בשריפה משפחה פלסטינית שלמה, כנראה בתגובה על החלטת בית המשפט להרוס שני בתים בבית אל באותו שבוע. על פי הערכות, מבצעי פשע השנאה הזה הם יהודים, ככל הנראה דתיים, המונעים מנקמה ואמונה משיחית. בשב"כ מעריכים כי מדובר בפעולה שתוכננה מראש, אך לא היה לגביה כל מידע מודיעיני. גם כאן מבצעי הפיגוע הם ג'יהאדיסטים יהודים, טרוריסטים לכל דבר, שמדינת ישראל בשנים האחרונות אינה פועלת נגדם בנחישות הראויה. מסתבר שבכל מה שקשור למניעה, לאכיפה ולחקיקה, הממשלות האחרונות אינן רואות בטרור היהודי בעיה חמורה כמו בטרור הפלסטיני.
עם זאת, המכנה המשותף לשני האירועים האלה מוגבל לביקורת הזאת, וההשוואה ביניהם צריכה להסתיים כאן. האצבע המאשימה שהופנתה בימים האחרונים כלפי הימין בכללותו, כאחראי לשני הפיגועים הללו, אינה משרתת את המאמץ למיגור האלימות ואינה מקדמת את הקהילה הלהט"בית בישראל.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
