העיראקים חוזרים לרחובות

עלי מעמורי כותב השבוע: "ההרג של מונתזר אל-חליפי, שנורה בידי שוטרים ב-16 ביולי באל-מדינה שמצפון לבצרה, בהפגנה למען שיפור השירותים הציבוריים, מזכיר שוב את מותו של מוחמד בועזיזי מתוניסיה, ב-4 בינואר 2011". מותו של אל-חליפי הצית גל של הפגנות נגד השחיתות במרכז עיראק ובדרומה, והמחאה נמשכת בצורה כזו או אחרת גם היום.

רשויות הדת בנג'ף, כולל האייתוללה עלי אל-סיסטאני, תמכו אמנם במפגינים, אך מעמורי מוסיף: "בלטה במיוחד לעין העובדה שהרשויות באיראן, וגם אותן סיעות עיראקיות הידועות בנאמנותן לאיראן, התנגדו נחרצות למחאה העממית, הדפו את ההאשמות שהוטחו בהן ואף ניסו לעצור את ההפגנות. יש גם להוסיף ולציין שהמפגינים הפנו את זעמם בעיקר כלפי המפלגות הפרו-איראניות והאיסלאמיסטיות ששולטות בממשלה, בשל ביצועיהן העלובים".

מעמורי ממשיך וכותב: "המחאה המתמשכת בעיראק מאחדת בין כל הקטבים, דתיים וחילוניים, קומוניסטים ואחרים. כולם רוצים לחולל רפורמה במערכת ולבער את השחיתות שפושה בממשלת עיראק. ונראה שהממשל משתמש בסיסמאות דתיות ובאישים כמו סיסטאני כדי לנגח את המחאה העממית וליצור קרע בין המפגינים... המצב בשטח מעיד על כך שהרשויות האיראניות והסיעות הפרו-איראניות תוקפות את המפגינים ומאשימים אותם בחתרנות, בכפירה בדת ואפילו בקשרים עם דאע"ש [המדינה האיסלאמית], מתוך כוונה להגן על אותן מפלגות איסלאמיסטיות המזוהות עם טהרן.