גם אחרי שפרש מהפוליטיקה, אהוד ברק מעולם לא ויתר על רצונו לשוב לראשות הממשלה, מעמדה של מושיע בתקופה של שבר גדול. זו הפריזמה שדרכה צריך להתבונן בשלל התבטאויותיו, שהודלפו בסוף השבוע (21 באוגוסט) לכאורה ללא ידיעתו. המסר הברור שעובר בין השורות בהקלטות ברק, אשר מאז יום שישי עומדות במרכז החדשות בארץ ועושות כותרות גם בעולם, הוא שראש הממשלה לשעבר הוא היחיד שיכול להזיז את בנימין נתניהו מעמדת ראש הממשלה הנוכחי. המסרים הסמויים והגלויים הללו משתקפים בכל אחד מהקטעים המודלפים.

גרסתם של אילן כפיר ודני דור, מחברי הביוגרפיה של ברק "מלחמות חיי", היא שהם העבירו את ההקלטות לתקשורת בעקבות סכסוך עם ברק ובניגוד לדעתו. אולם גם אם נניח שהגרסה הזו נכונה, עדיין אין בכך כדי לבטל את המטרות הפוליטיות שיו"ר העבודה לשעבר ביקש להשיג באמירותיו. ברק דיבר על חולשתו של נתניהו, על האנשים שמנעו את התקיפה באיראן ב-2010 (השרים יובל שטייניץ ומשה יעלון) ועל רפיסותו של הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, שלא הצליח להעניק גיבוי מבצעי רצוי להחלטת הדרג המדיני. כל האמירות הללו, ביחד ולחוד, אמורות לשרת את ברק ברגע האמת, ולהכשיר את הדרך והלבבות בציבור הישראלי ובזירה הבינלאומית לקראת חזרתו לעמדת ההנהגה הבכירה ביותר.

כמו בנימין נתניהו, גם לאהוד ברק יש חולשה לעיסוק בהיסטוריה ולמנהיגים דגולים. הדמות שברק רואה בה מודל לחיקוי היא המנהיג הצרפתי שארל דה גול. לא רק אומץ לבו כחייל וכמצביא, אלא גם הקריירה הפוליטית ההפכפכה של דה גול, שבאחד מרגעיה המכוננים ב-1947 הוא ייסד את מפלגת "האסיפה הצרפתית". המפלגה לא הצליחה לצבור תאוצה, וכעבור שש שנים הוא פרש מהפוליטיקה וצפה מבחוץ במשבר המחריף באלג'יריה. ב-1958 הוא נקרא לדגל על ידי הצרפתים, נבחר לנשיא צרפת ונרשם בהיסטוריה כגואלה של האומה.

ברק דיבר על תרחיש דומה בראיון שהעניק לעיתונאי הארץ גידי וייץ ערב הבחירות האחרונות (ינואר 2015). כשנשאל אם הוא מאמין שלאחר ניצחון של הימין בבחירות גורמים בשמאל ובמרכז הפוליטי יקראו לו לחזור להוביל את המחנה, הוא אמר את הדברים הבאים: "אני מספיק מפוכח כדי לדעת שיכול להיווצר מצב, חלילה, זו המילה המתאימה, שיפנו אלי ואני איאלץ לשקול את זה. משום שאני יודע מהו סוג המצב שצריך להיות, אז אני אומר, הלוואי שלא נגיע לשם, שיקרה משהו אחר בדרך".