העיר העתיקה אפסוס ומצודת דיארבקיר וגני הבסל המקיפים אותה הם האתרים ההיסטוריים האחרונים בטורקיה שצורפו – בחודש יולי האחרון – לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. אתר טורקי אחר המועמד להיכלל ברשימה הוא אתר הפולחן מתקופת האבן גבּקליטפּה, השוכן במחוז סנליופרה [בדרום-מזרח טורקיה], לא הרחק מגבולה הסוער עם סוריה.

האתר התגלה לגמרי במקרה, עקב צירוף מקרים הנראה כלקוח מסרט. בשנת 1983, איכר מקומי בשם מאהמוט קיליק מצא אבן מגולפת שעה שחרש את חלקת השדה שלו בכפר אורנסיק [Örencik]. הוא הביא את האבן למוזיאון סנליופרה, ושם נשמרה האבן במשך עשור, נשכחת מלב, עד שנמצא מי שהכיר בחשיבותה ההיסטורית. היה זה הארכיאולוג הגרמני קלאוס שמידט, שביקר במוזיאון בשנת 1993. סדרת הבדיקות שערך על האבן ציינה את תחילתו של מסע לאחור בזמן, של 12,000 שנים.

בתשובה בכתב לשאלות אל-מוניטור, גוקבאן בוזקורטלאר, מנכ"ל המחלקה למורשת תרבותית ולמוזיאונים במשרד התרבות והתיירות של טורקיה, סיפר שצוות משותף מאוניברסיטת איסטנבול ומאוניברסיטת שיקגו ערך לראשונה עבודת חקר ארכיאולוגית באתר עוד בשנת 1963, אך לא העמיק לחקור מתחת לפני השטח. עבודת המחקר הארכיאולוגית הרצינית הראשונה במקום החלה רק בשנת 1995, בשיתוף פעולה בין המכון הגרמני לארכיאולוגיה ומוזיאון סנליופרה. בשנת 2007, נתנה ממשלת טורקיה אור ירוק לחפירות באתר, כאשר בראש הצוות עמד שמידט. בשנת 2011, כבר נכלל האתר ברשימה הטנטטיבית של אונסק"ו – מאגר של אתרים פוטנציאליים לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו – וזאת, בעקבות שורה של תגליות מרעישות שהעידו שהאתר שימש כמרכז הפולחני הקדום ביותר בעולם.

ארבע שכבות זוהו בחפירות בגבּקליטפּה. מנהל מוזיאון סנליופרה, מוסלום ארקן, סיפר שהשכבה העליונה היא שכבת מילוי חוזר של שטח חקלאי, ואילו שלוש השכבות האחרות מתוארכות לתקופה הניאוליתית [תקופת האבן החדשה] שבה כלי חרס עדיין לא היו בשימוש. לדבריו, לפחות 20 מבנים מונומנטליים אחרים מצפים לחשיפה באתר.