קודם שהמעצמות חתמו על הסכם הגרעין עם איראן, קבע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי מנגנוני הפיקוח של ההסכם העתידי מחוררים. ב"מסדר כנפיים" שהתקיים ב-25 ביוני התריע נתניהו כי "עשרות רבות של מיליארדים" שיזרמו לקופתה של איראן בעקבות הסרת הסנקציות ישמשו, בין השאר, להרחבת כיבושיה במזרת התיכון. נושא הפיקוח על מתקני הגרעין של איראן מוסיף לתפוס מקום מרכזי בקמפיין שנתניהו מנהל נגד ההסכם בקרב הקונגרס והתקשורת האמריקאית. "אתה מעלה על דעתך לתת לסוחר סמים הודעה מראש של 24 ימים לפני שאתה בודק את הדירה?", שאל נתניהו את המראיין מרשת NBC, "זה המון זמן להוריד הרבה קריסטל מת' באסלה".

אין ספק שעם מדינה כמו איראן, שקנתה לעצמה מוניטין בהסתרת מתקנים וחומרים שיכולים לשמש לייצור נשק גרעיני, אין די בחתימה על פיסת נייר. נהלי ביצוע פנימיים ומנגנוני פיקוח חיצוניים הם חלק בלתי נפרד מכל הסכם ליישוב סכסוך או לניהולו. בלי יוצא מהכלל. אולם מן הראוי הוא כי מי שתובע להדק את הפיקוח על הנעשה בחצר האחורית של השכן, יטפל תחילה בחצר האחורית שלו. כפי שנאמר בתלמוד הבבלי, "טול קורה מבין עיניך". מתחת לכל בית יהודי שמוקם בשטחים הכבושים מונח חומר נפץ שיכול לחסל כל סיכוי לסיום הסכסוך עם הפלסטינים או לשלום אזורי.

חומר הנפץ המיוצר במפעל ההתנחלויות, שהוקם ב-1967, פועל ללא פיקוח, בניגוד לחוק הבינלאומי, ובמקרים רבים תוך הפרת החוק הישראלי. כרבע מיליון מתנחלים כבר נוספו ל-110 אלף יהודים שהתגוררו בגדה המערבית בעת החתימה על הסכם אוסלו בספטמבר 1993. לא רק שהממשלה אינה מפקחת על ביצוע התחייבותה במפת הדרכים מ-2003 להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ולפרק מאחזים, נבחרי הציבור הישראלים קידמו בראשית השבוע שעבר [19 ביולי] חוק להכשרת ההפקרות בחצר האחורית. ועדת השרים לחקיקה אישרה הצעת חוק לעיגון מעמדה של החטיבה להתיישבות - אגף בהסתדרות הציונית המהווה מנוף מרכזי לבנייה בהתנחלויות. כעבור שלושה ימים, מליאת הכנסת אישרה אותה בקריאה טרומית ברוב של 65  נגד 41.

השרים וחברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק, כולל נציגי ההתיישבות העובדת במחנה הציוני, איתן ברושי ודני עטר, התעלמו מהתנגדותו של הדרג המקצועי במשרד המשפטים לחוק, ומהתחייבותו של יו"ר מפלגתם לפני הבחירות, כי אם ייבחר לראש הממשלה יסגור את החטיבה.