בין אלפי השורות שנכתבו בימים האחרונים על סכסוך התרבות בין אמני ישראל לשרת התרבות מירי רגב ועל המהומה סביב מעלליו של חבר הכנסת אורן חזן, חדי עין הצליחו למצוא כמה מילים על הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. עמיתי בן כספית כתב כאן כי הצורך לחדש את המשא ומתן והחזרה לפתרון שתי המדינות שב לתפוס מקום נרחב בנאומיו של ראש הממשלה. הוא העריך כי הנאום שנשא נתניהו בכנס הרצליה היה "בלון הניסוי המהוסס הראשון למה שמכנים גורמים פוליטיים בישראל בשם 'אתחול הסתיו.' הכוונה היא ליוזמה מדינית חדשה שיתניע נתניהו, מיד לאחר ירידת הסוגיה האיראנית מסדר היום בסוף יוני (אם אכן יושג הסכם בין איראן למעצמות).

כספית מנה אחת לאחת את מטרותיה של היוזמה: צירוף סיעת המחנה הציוני של יצחק הרצוג לקואליציית נתניהו; שיקום היחסים עם ארה"ב; הפגת המתח הגובר בין ישראל לאירופה ולקהיליה הבינלאומית; ובלימה של מסע הדה-לגיטימציה והחרמות המתנהל באחרונה נגד ישראל.

אכן, כל אחת מהמטרות וכולן ביחד משרתות את האינטרסים של מדינת ישראל. ובכל זאת, הרשימה החשובה הזו לוקה בחסר. מה קרה למטרות כמו סיום הכיבוש, קץ הסכסוך ושמירת דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? כל זאת קודם שבדקנו מה דעתו של שר הבטחון משה יעלון על "היוזמה החדשה". רמז: לפני שבוע יעלון אמר כי אינו רואה סיכוי להסדר יציב בתקופת חייו. כדי להסיר ספק לגבי מצב בריאותו, גילה שר הביטחון כי "אני מתכוון לחיות עוד קצת". זאת ועוד, כיצד מתכוון נתניהו להשיג לגרסה החדשה של פתרון שתי המדינות את תמיכת רוב חברי סיעת הליכוד בכנסת, שלא לדבר על השותפים מהימין היותר קיצוני? הרי ח"כ בני בגין פרש ב-1997 מהממשלה במחאה על הסכם חברון, וסגנית שרת החוץ, ציפי חוטובלי, דיווחה זה עתה שאלוהים נתן לעם ישראל, ורק לעם ישראל, את כל ארץ ישראל.

לנוכח התנהלותו המפוקפקת של נתניהו בכל הנוגע לנכסים הטריטוריאליים המצויים בלב הסכסוך עם הפלסטינים, דיבוריו על יוזמות שלום חדשות חולפים ליד אוזניהם של הפלסטינים - אלה שאמורים להיות שותפיו למשא ומתן. הצהרותיו הסותרות של ראש הממשלה ביחס לפתרון הסכסוך העבירו אליו את חובת ההוכחה בדבר רצינות כוונותיו. כדי לשכנע את חבריו לסיעת המחנה הציוני להצטרף לממשלה, יצחק הרצוג יזדקק ליותר מבלון ניסוי חלול שנתניהו יפריח לאוויר. כדי לעצור את גל החרם, ראש הממשלה חייב לתרגם מילים לשפת המעשה.