הקרב על הגז והפריימריז בעבודה
הניסיון של יצחק הרצוג להתחפש לשלי יחימוביץ' בסוגיית הגז מושפע מהמאבק העתידי על ראשות העבודה. אך ייתכן שהרצוג, שחוזקו מולה הוא בתחום המדיני ביטחוני, טועה, וגורר שוב את מפלגת העבודה לסדר יום סוציאליסטי מובהק, שכשל.
יו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג פועל בימים האחרונים למצב את עצמו כראש החץ בהתנגדות לפשרת הגז בין המדינה לחברות הגז, שאושרה ביום חמישי [25 ביוני] על ידי הקבינט המדיני ביטחוני.
בשנים 2012-2009 התגלו מול חופי ישראל כמה וכמה מאגרי ענק של גז טבעי. מאז מתקשה המדינה לקבוע מדיניות מאוזנת באשר לחלוקת הגז והרווחים ממנו, כאשר על כף המאזניים מונחים טובת הציבור והמאבק לצדק חברתי מצד אחד, חברות הגז העשירות שהשקיעו במאגרים הללו כסף רב מצד שני.
הרצוג, שמאז הושבעה ממשלת נתניהו הרביעית אינו מצליח לרכז סביבו את האופוזיציה הענקית (59 חברים), מתמודד בימים אלה עם מתחים פנימיים בתוך מפלגתו, ועם האפשרות שבשנה הקרובה יכפו עליו פריימריז על ראשות המפלגה. נושפים בעורפו ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שאישר כי הוא שוקל בחיוב התמודדות, והיו"ר לשעבר ח"כ שלי יחימוביץ', שמוזכרת גם היא כמועמדת אפשרית.
יחימוביץ' היא זו שבמידה רבה הצליחה להפוך את העבודה למפלגה בעלת סדר יום חברתי סוציאליסטי מובהק, ואת השינוי הזה ניתן לראות גם בכיוונים אליהם צועדת מפלגת העבודה בכנסת הנוכחית, המאלצים את הרצוג ליישר קו. הקרב על הגז הוא דוגמה מובהקת לכך.
