לגמרי במקרה, ביום שבו פורסם בוול סטריט ג'ורנל מאמרו של חבר הכנסת מייקל אורן שכותרתו "כך נטש אובמה את ישראל" (16 ביוני), בישרה הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות כי נשיא ארה"ב ברק אובמה הזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לביקור רשמי בבית הלבן בחודש הבא. אמנם, אם הערכתו של נתניהו תתממש והמשא ומתן עם איראן יסתיים כמתוכנן עד סוף יוני ב"הסכם רע", מחוות הפיוס הזאת תהיה מין הסתם בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. ועם זאת, הזמנתו לוושינגטון תשים קץ לצו ההרחקה של ראש הממשלה מהבית הלבן ותפתח הזדמנות לשיפור היחסים בין שני האישים.

קשה להגזים בחשיבותו של המאמץ מצד מנהיג המעצמה הגדולה בעולם להבליג על משקעי העבר הקרוב - עבר רווי בעלבונות שספג מנתניהו, ששיאם בנאומו בפני שני בתי הקונגרס מאחורי גבו של הממשל [3 במארס]. גם אם כימיה חיובית כנראה לא תהיה בחדר הסגלגל, ביחסים בינלאומיים אין להקל ראש במראית עין ובמשמע אוזניים של המצלמות והמיקרופונים, אשר יראו לעולם כי לראש ממשלת ישראל יש עדין דריסת רגל במשרד החשוב ביותר בעולם. אין צורך להכביר מילים על חשיבותם של יחסי עבודה סבירים בין ראש הממשלה הישראלי לבין האיש שיחזיק בידו בשנה וחצי הקרובות, עד הבחירות לבין הלבן, את זכות הווטו באו"ם, ובעט שחותמת על טופסי אספקת נשק לישראל.

דווקא בצומת החשוב הזה מצא לנכון ח"כ אורן, שכיהן כשגריר ישראל בוושינגטון מ-2009 עד סוף 2013, להאשים את אובמה בלא פחות מאשר ''יצירה מכוונת של פער'' בין ישראל לארה"ב. במאמר שנועד לקדם את מכירת ספר זכרונותיו החדש, אורן ציטט דברים שאמר לכאורה אובמה למנהיגים יהודים ב-2009, ושלפיהם "כשאין מחלוקת בין ישראל לארה"ב, ישראל יושבת בחוסר מעש, דבר שפוגע באמינות של ארה"ב מול מדינות ערב".

אורן האשים את אובמה בהפרה מכוונת של שני העקרונות המרכזיים ביחסי ישראל־ארה"ב: הימנעות ממחלוקת פומבית, ומחויבות של שני הצדדים לא להפתיע זה את זה בשינויי מדיניות. אל מול סדרת הטעויות "המכוונות" הללו, הטעות היחידה שנתניהו עשה במכוון הייתה, לדעת אורן, ההופעה בקונגרס ערב הבחירות בישראל, שנרקחה מאחורי גבו של אובמה. אך גם הטעות הזאת הייתה, לדבריו, תגובה לטעות מחושבת מצידו של אובמה.