ראש הממשלה בנימין נתניהו לא המתין ביום ראשון (21 ביוני) לפגישה עם שר החוץ הצרפתי לורן פביוס, כדי לשמוע מה בפי האורח האירופי הבכיר ולהשמיע באוזניו את הסתייגויותיו מיוזמת השלום הצרפתית. בפתח ישיבת הממשלה השבועית בבוקר ראשון תקף נתניהו את "התכתיב" הצרפתי. הוא טען שהיוזמה אינה מתייחסת לצורכי הביטחון של מדינת ישראל ומבקשת "לדחוק אותנו לגבולות שאינם ברי הגנה תוך התעלמות מוחלטת ממה שיהיה בצד השני של הגבול". הכוונה היא להצעת ההחלטה שצרפת מבקשת להגיש למועצת הביטחון של האו"ם, שבבסיסה הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67' ומשא ומתן מואץ (18 חדשים) בין הצדדים לגבי חילופי שטחים.

ראש הממשלה מתנגד בתוקף לכל אזכור של גבולות 67'. הוא מסרב לקבוע לוח זמנים למשא ומתן ומוחה נגד האיום הצרפתי על פיו אם הצדדים לא יגיעו להבנה בפרק הזמן שהוקצה למו"מ - כולל פתרון מוסכם לבעיית הפליטים ולמחלוקת לגבי ירושלים - צרפת תיזום פסגה בינלאומית, שבה תכריז על הכרתה במדינה פלסטינית. נתניהו חוזר ואומר שהוא מוכן ומזומן לשוב למשא ומתן "בלי תנאים מוקדמים", בעיקר בלי הקפאה כוללת של הבניה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים במהלך המשא ומתן, אך עם הדגשה על כך שפתרון שתי המדינות לא יקום ולא יהיה בלי הכרה פלסטינית בישראל כמדינת העם היהודי.

יש להניח שפביוס לא ציפה שיוזמת השלום שלו תזכה לקבלת פנים ידידותית. כבר בדיוני הדיאלוג האסטרטגי בין ישראל לצרפת שנערכו בתחילת חודש מאי, הנציגים הישראלים שפכו אש וגופרית על היוזמה. בשמו של ראש הממשלה, הם מחו נגד היוזמה החדשה שצרפת מקדמת "מאחורי גבה של ישראל" להעביר את התהליך המדיני ממסלול של שיחות ישירות בין הצדדים, למסלול בינלאומי או לאו"ם. האמנם לפנינו יוזמה אירופית אנטי-ישראלית חדשה - יוזמה שנשיא אמריקאי רפובליקאי היה הורג בחיתוליה? הדיפלומטים הישראלים הבכירים התלוננו שצרפת מסיתה את מדינות אירופה לסמן את תוצרת ההתנחלויות ומגבשת רעיונות נוספים לריסון מדיניות הכיבוש. האם צרפת היא זו שהמציאה את המאבק נגד ההתנחלויות?

השורות הבאות לא נכתבו במקור בצרפתית. הן נוסחו באנגלית-אמריקאית, ונשלחו למועצת הביטחון של האו"ם מהבית הלבן בעת ששימש משכנו של הנשיא הרפובליקאי ג'ורג' בוש הבן. זה קרה לפני 12 שנה, חודשים אחדים אחרי שהקוורטט אישרר את מפת הדרכים לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי, ומועצת הביטחון הצביעה פה אחד בעד הצעתה של ארה"ב להפוך את המתווה להחלטה פורמאלית של האו"ם, שמספרה 1515. בין השאר נכתב שם כי "המו"מ יתבסס על  החלטות מועצת הביטחון 242, 338 ו-1397, המסיים את הכיבוש שהחל בשנת 67' וכן על יוזמת השלום הערבית... המדינה הפלסטינית תהיה ריבונית ובת קיימא... ההסדר יכלול פתרון צודק, הוגן ומציאותי לסוגיית הפליטים ולמעמדה של ירושלים, הלוקח בחשבון את החששות הפוליטיים והדתיים של שני הצדדים ומגן על האינטרסים הדתיים של יהודים, נוצרים ומוסלמים בעולם כולו". ההחלטה ציינה גם כי במקביל לסיום הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, מדינות ערב יסכימו לנורמליזציה מלאה של היחסים עם ישראל וביטחון עבור כל מדינות האזור.